בע"מ 1427/19 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט ) בעמ"ש 35353-10-18 מיום 24.1.2019, במסגרתו נדחה על הסף ערעורם של המבקשים על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת מ' קראוס ) בתמ"ש 40298-02-11 מיום 6.9.2018.

בית המשפט המחוזי קבע כי הכרעת בית המשפט לענייני משפחה מהווה "החלטת ביניים" ולכן למבקשים לא הייתה זכות להגיש ערעור ועליהם היה להגיש בקשה לרשות ערעור.

2.

המבקשים ניהלו משא ומתן עם המשיבים 4-1 (להלן: הכונסים ) בנוגע לרכישת הנכס הידוע כגוש 3705 חלקה 70 (להלן: הנכס ). ביום 8.8.2017 חתמו הצדדים על הסכם מכר לפיו המבקשים ירכשו את הנכס בתמורה לסך של 3.1 מיליון ש"ח. הסכם המכר כלל מספר תנאים מתלים, ביניהם אישורו של בית משפט או לשכת ההוצאה לפועל להסכם. במקביל למשא המתן שהתקיים בין המבקשים לבין הכונסים, פנה המשיב 23 (להלן: מושייב ) לכונסים והגיש הצעה משופרת לרכישת הנכס בסך 3.4 מיליון ש"ח. מפאת עיכוב בהמצאת המסמכים הנדרשים, הסכם המכר בין מושייב לכונסים נחתם רק ביום 13.8.2017. בסופו של דבר, שתי קבוצות המציעים חתמו על הסכם המכר שנוסח על ידי הכונסים והפקידו 10% מסכום הצעתם בידי הכונסים בנאמנות.

3.

כתוצאה מכך שנחתמו שני הסכמי מכר עבור הנכס, הגישו הכונסים לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן הוראות וקביעת זהות הרוכש בנכס.

4.

במסגרת הסיכומים שהגיש מושייב בהליך הבקשה למתן הוראות הוא בחר להעלות את הצעתו לרכישת הנכס לסך של 4 מיליון ש"ח. בד בבד להתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה, פנו אל הכונסים מציעים נוספים, ביניהם המשיבה 24 (להלן: ד.נ.א.ג נכסים ). ביום 6.9.2018 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה, בגדרה נקבע כי עובר לחתימת הסכם המכר, המבקשים ידעו שהוגשה הצעה נוספת לרכישת הנכס אשר גבוהה מהצעתם ולמרות זאת הם בחרו שלא להגדיל את הצעתם, ואף סירבו לקיים התמחרות. בית המשפט לענייני משפחה הורה לכונסים להתקשר עם מושייב, בכפוף לכך שהסכם המכר יעודכן בהתאם להצעתו העדכנית. כמו כן, בעקבות ההצעות הנוספות שהוגשו לרכישת הנכס, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ככל ועד ליום 6.10.2018 ייחתם הסכם מכר נוסף ומשופר עם מציעים אחרים שיפנו לכונסים, תינתן הוראה לכונסים להתקשר עם מציע הסכם המכר המשופר ביותר.

5.

ביום 15.10.2018 הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה.

6.

ביום 8.11.2018 הכונסים הודיעו לבית המשפט לענייני משפחה כי ד.נ.א.ג נכסים חתמה עמם על הסכם מכר לרכישת הנכס בסך 4.5 מיליון ש"ח. בהמשך לכך, ביום 11.11.2018 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי אם ייחתם ויוגש לעיון בית המשפט הסכם מכר משופר עד ליום 14.11.2018, בית המשפט יורה על מכירת הנכס בהתאם להסכם המשופר.

כנגד החלטה זו הגיש מושייב לבית המשפט המחוזי בקשה לרשות ערעור (רמ"ש 63280-11-18).

7.

ביום 24.1.2019 קיים בית המשפט המחוזי דיון מאוחד בערעור ובבקשת רשות הערעור, במסגרתו ניתן פסק דין בערעורם של המבקשים ונקבע כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מהווה "החלטת ביניים" ולא "פסק דין", זאת הן ביחס למבקשים והן ביחס לצדדים האחרים. בהתאם לכך, נקבע כי למבקשים לא הייתה זכות ערעור ועליהם היה להגיש בקשה לרשות ערעור. עוד נקבע כי בהעדר אישור הסכם מכר על ידי בית המשפט, הדיון בהליך לא הסתיים. בית המשפט המחוזי הבהיר כי עניינם של המבקשים בהליך לא הגיע לכדי סיום, זאת בשל העובדה שעד למועד אישור הסכם המכר הם עדיין רשאים להגיש הצעות מטעמם.

8.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים את הבקשה לרשות ערעור שלפניי. במסגרתה המבקשים טוענים כי אמנם מבחינת יתר המשיבים להליך בבית המשפט לענייני משפחה ההליך טרם הסתיים, אך לנוכח החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 6.9.2018 עניינם בהליך הגיע לסיומו, ולכן ההחלטה מהווה עבורם "פסק דין". מתוך כך המבקשים טוענים כי כנגד החלטה זו הם היו זכאים להגיש ערעור ולא נדרשו להגיש בקשה לרשות ערעור. לצורך המחשת טענתם המבקשים מעירים כי לאחר הכרעת בית המשפט לענייני משפחה, גם הצדדים למחלוקת לא ראו בהם יותר כצד להליך, לראיה לכך הם מציינים כי כאשר מושייב בחר להגיש את בקשת רשות הערעור מטעמו הם לא צורפו בה כמשיבים. לטענת המבקשים, מדובר בסוגיה הדומה לעניינו של נושה שניתנה כנגדו הכרעת חוב בתיק פירוק ולכן מדובר בהחלטה סופית הניתנת לערעור. לבסוף, נטען כי מדובר בסוגיה בעלת השלכה רוחבית על כל הליך כינוס באשר הוא.

9.

כלל המשיבים, למעט מושייב, בחרו שלא להביע עמדה מפורשת בבקשה לרשות ערעור ובחרו להותיר לבית משפט זה שיקול דעת בלעדי.

אשר לעמדת מושייב, במסגרת תגובתו ציין כי הוא מאס בהליכים המשפטיים הנוגעים לנכס ועל כן החליט לחזור בו מהבקשה לרשות ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, טען כי בשל אי הבהירות הנוגעת לדרך המשפטית בה הצדדים נדרשו לנקוט כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה, היה על המבקשים לנהוג כפי שהוא פעל ולהגיש בקשת רשות ערעור, משלא פעלו כן טען כי אין להם להלין אלא על עצמם. עוד הוסיף כי בלאו הכי עתידה להיות למבקשים זכות ערעור במועד אישור הסכם המכר של הנכס, ועל כן אין להעניק להם זכות ערעור נוספת.

10.

לאחר עיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. במקרה דנא החלטת בית המשפט לענייני משפחה לא היוותה החלטה 'סוגרת' אשר נעלה הדלת בפני המבקשים, שכן באפשרותם לשוב ולהידרש לה לאחר שבית המשפט לענייני משפחה יאשר את הסכם המכר (השוו: רע"א 1990/06

ארבס נ' סיבל נהריה בע"מ , פסקה ה(3) לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (12.4.2007)). יתר על כן, גם במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט קמא עמדה למבקשים האפשרות להגיש הצעה נוספת מטעמם, כך שבפועל ההליך טרם הגיע לכדי סיום גם מבחינתם.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.