בע"מ 1428/05 פלוני נ. פלוני

א.זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"מ 622/04 (סגן הנשיא פיזם) מיום 25.1.05, בגדרו בוטל פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בתמ"ש 17573/99 (השופט גלובינסקי) מיום 4.8.04.

ב.במסגרת ההליכים רבי השנים המתנהלים בין הצדדים, הגיש המבקש כנגד המשיבה תביעה לסעד שעניינו הצהרה לפיה הרנטה שמקבל המבקש מגרמניה, נמצאת בבעלותו בלבד. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המבקש, ונתן פסק דין הצהרתי לפיו "התובע (המבקש בנידוננו– א"ר) הוא הבעלים של הרנטה מגרמניה, וכי חלקה של הנתבעת מגולם ומחושב בתוך פסק הדין שחייב את התובע בתשלום המזונות". בפסק דינו התבסס בית המשפט לענייני משפחה על עדותה של המשיבה בפניו, בה לא הכחישה את טענת המבקש לפיה כלולה הרנטה המזונות שנפסקו לטובתה משכבר.

ג.בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה וקבע כי למשיבה זכות במחצית הרנטה מכוח חזקת השיתוף; זאת על פי עדותו של המבקש בבית המשפט לענייני משפחה, לפיה נרכשה הרנטה מכספים משותפים של בני הזוג, הגם שנרשמה על שמו בלבד. עוד הסתמך בית המשפט המחוזי, הגם שציין שגם בלעדי זאת היה מגיע לתוצאה זהה, על הסכם אשר צורף על ידי המשיבה, בו הסכים המבקש, כנקבע, כי עזבונו ישלם למשיבה לאחר מותו, את הסכום לה היתה "זכאית לקבל כאלמנת המשיב, שערב מותו חיה בנפרד ממנו שנים ארוכות, למשך כל ימי חייה או עד לנישואיה לאחר". עם זאת נקבע כי זכות זו קיימת בחופף לזכותה של המשיבה למזונות, ועל כן ככל שמחצית הרנטה עולה על סכום המזונות, אין למשיבה זכות לקבלת מזונות, וככל שסכום המזונות עולה על מחצית הרנטה, זכאית המשיבה, מעבר למחצית הרנטה, להפרש בינה לבין סכום המזונות שנפסק לטובתה, בצירוף הפרשי הצמדה כדין.

ד.עיקר טענותיו של המבקש בבקשה הנוכחית הוא, כי בפסק הדין שניתן בעניין מזונותיה של המשיבה, ביום 21.7.87 בבית המשפט המחוזי בחיפה (567/87), נפתרה סוגיית הרנטה ושוקללה אל תוך סכום המזונות שחויב המבקש לשלם למשיבה, וכך מאז, בסדרה ארוכה של דיונים בערכאות שונות – שנגרמו כנטען, בין היתר, עקב הטעיות מצד המשיבה – עד אשר ניתן פסק דינו האחרון של בית המשפט המחוזי, החורג, כנטען, מפסק דינו הראשון של בית המשפט המחוזי בחיפה לעניין המזונות. עוד נטען כי ההסכם עליו הסתמך בית המשפט המחוזי הוגש על ידי המשיבה שלא כדין, ואף פורש שלא כהלכה, וכי בית המשפט המחוזי חרג מכתבי הטענות ומן הסעדים המבוקשים.

ה.(1) עיינתי בבקשה, הערוכה בפירוט רב, ובנספחיה. המדובר בנושא שאינו חורג ממחלוקת הצדדים לשאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה יותר, אשר בשכמותה ככלל נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82

חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, מ"מ הנשיא (כתארו אז) שמגר).

(2) אוסיף: הסכסוך בין הצדדים, בגדרי בתי המשפט, הוא בן שמונה עשרה שנים – מי שנולד בראשיתו מתגייס עתה לשירות הצבאי – ובגיל גבוה, עד מאה ועשרים, ועודם מתדיינים. צר על כך. במסמכים בהם עיינתי הסתום עולה על הנגלה, וקשה לבור את הבר מן התבן, כגון מה באמת החליטו בתי המשפט בשכבר הימים (בהתדיינות שהחלה, כאמור, ב- 1987) בעניין הרנטה, מה היה בהליך בבתי הדין הרבניים, מה הסכומים בהם מדובר. לכן איני מביע דעה באשר לסכסוך לעיצומו, ואולם, היה לצדדים יומם בשני בתי המשפט, ואין מקום – על פי הכללים הנוהגים – להתערבותו של בית משפט זה. לכן לא אוכל להעתר לבקשה.