בע"מ 1452/19 פלוני נ. פלוני

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.2.2019 (רמ"ש 42581-02-19, סגן הנשיא ש' שוחט ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 12.2.2019 (תמ"ש 31787-07-16, השופט י' שקד ).

2.

המבקש והמשיבה הם בני זוג נשואים שלהם ארבעה ילדים משותפים. החל משנת 2016 חיים הצדדים בנפרד ומנהלים הליכים משפטיים שונים, ביניהם תביעת מזונות אישה וקטינים. במסגרת תביעה זו חייב בית המשפט לענייני משפחה את המבקש בתשלום מזונות זמניים למשיבה בסך של 60,000 שקלים לחודש. יוער, כי מעיון בתיק עולה כי מדובר במשפחה שחיה ברווחה כלכלית רבה, וכי סכום המזונות הזמניים נקבע על בסיס הערכת יכולתו הכלכלית של המבקש כגבוהה מאד.

3.

ביום 29.1.2019 המבקש הגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה ובה עתר לכך שיתאפשר לו להעיד באמצעות "היוועדות חזותית" ( Video Conference ) בדיוני ההוכחות בתביעת המזונות הקבועים לימים 25.2.2019 ו-28.2.2019. המבקש ציין בבקשה כי הוא מתגורר מאז יוני 2018 בלונדון, וכי הוא "מנוע מלהיכנס לישראל" שכן הוצא כנגדו בחודש אוקטובר 2018 צו עיכוב יציאה מהארץ במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתחה נגדו המשיבה בגין אי-תשלום המזונות הזמניים. בעיקרו של דבר, המבקש העלה בבקשתו טענות כנגד התנהלותה של המשיבה, שלדבריו סירבה להצעותיו להגיע להסדר דיוני בעניין תשלום המזונות. לחלופין, עתר המבקש לכך שיבוטל צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדו באופן שיאפשר לו לצאת מהארץ בתום עדותו.

4.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה האמורה בקבעו כי היעתרות לה משמעותה "שיתוף פעולה או למצער, מתן הכשר, לפעולות שנועדו לסכל גביית מזונות". בית המשפט לענייני משפחה ציין כי למעשה המבקש אינו מכחיש שהימצאותו מחוץ לישראל קשורה להתחמקות מתשלום מזונות, וכי מעבר לכך הוא לא העלה שום צורך לגיטימי – כגון מחלה או חוסר יכולת לטוס – שיצדיק את הבקשה.

5.

כאמור בפתח הדברים, בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין כי נקבע בפסיקה שחשש מהליך פלילי או מצו עיכוב יציאה מן הארץ על ידי נושים אינו מהווה סיבה טובה להתיר עדות מחוץ לישראל. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר החיוב שממנו חרד המבקש ניתן בהליך שבמסגרתו הוא מתבקש להעיד, שכן משמעות קבלת הטענה היא מתן היתר למבקש להתחמק מאכיפת החלטה שניתנה על ידי בית המשפט עצמו. עוד נקבע, כי למשיבה זכות קנויה לפעול בהליכים לגביית החיוב בלשכת ההוצאה לפועל כל עוד הוא בתוקף, וכן כי מאחר שמדובר בחיוב זמני, בכוחו של בית המשפט לענייני משפחה לשנותו או לבטלו, וכן להורות על השהיית הליכים לאכיפתו, בהתאם לנסיבות. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי ככל שלמבקש יש טענות כנגד צו עיכוב היציאה מהארץ, הוא רשאי להשיג עליו בדרכים שנקבעו לכך בדין. על רקע כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, המצויה בתחום שבו ממילא לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב.

6.

הבקשה דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. יצוין, כי הבקשה הוגשה היום בשעות הצהריים, דהיינו במועד שנקבע לדיון ההוכחות הראשון שאליו זומן המבקש לעדות. בעיקרו של דבר, המבקש חוזר בבקשה על הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות. לטענתו, דחיית בקשתו להעיד בהיוועדות חזותית מקנה למשיבה יתרון דיוני בלתי הוגן ומסבה לו נזק רב. המבקש מוסיף ומציין כי הוא מעוניין לשלם את מלוא חיוב המזונות שהושת עליו, אך מבקש להוסיף ולעשות זאת בהתאם להסדר הדיוני שנהג בין הצדדים בעבר, ושהמשיבה אינה מסכימה להוסיף ולפעול לפיו, לטענתו ללא הצדקה עניינית. המבקש חוזר גם על טענתו החלופית לפיה יש לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן נגדו.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה, וזאת לאחר שמצאתי כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי אף אין חשש לכך שהימנעות ממתן רשות ערעור תגרום לעיוות דין. למעלה מן הצורך אפנה את המבקש לדבריו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לדרכים שבהן הוא רשאי להעלות טענות כנגד צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן נגדו. ודאי שהמסגרת הדיונית הנוכחית אינה האכסניה הראויה לכך.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.