בע"מ 152/22פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים

ש' שוחט , ס"נ, ע' רביד ו נ' שילה ) אשר ניתן ביום 6.12.2021 בעמ"ש 8754-06-21, ואשר בגדרו התקבל בחלקו ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו (השופטת א' ארבל-אסל ) אשר ניתנה ביום 3.6.2021 בתמ"ש 41485-08-19, ואשר הורתה על מאסרו המיידי של המבקש למשך עשרים יום לפי פקודת ביזיון בית משפט, לנוכח סירובו לעבור בדיקה לסיווג רקמות לצורך בירור אבהותו ביחס לקטין, בנה של המשיבה, בהתאם לצו שנתן בית המשפט לענייני משפחה ביום 9.3.2021. פסק הדין קמא קבע כי חלף המאסר, תתאם המשיבה מועד חדש לעריכתה של הבדיקה לסיווג רקמות, ואם לא יתייצב המבקש גם במועד זה, ישלם הוא קנס בגובה 10,000 ₪ בתוך עשרים-ואחד יום ממועד הבדיקה, ולא, תהא המשיבה רשאית לנקוט בהליכי ביזיון חדשים בבית המשפט לענייני משפחה.

2.

פסק הדין קמא וכן הצו וההחלטות אשר ניתנו על ידי בית המשפט לענייני משפחה נסמכים, בין היתר, על הוראות חיקוק מפורשות הקבועות בסעיפים 28ו ו-28ח(א) לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000. המבקש סירב לקיים את הצו: תחילה, בהיאחזו בהשתייכותה הדתית של המשיבה – קרי: באינטרס לא לו – ולאחר מכן, בדתו שלו. בעניין האחרון, טען המבקש כי הדת הבודהיסטית אליה הוא משתייך אוסרת עליו לעבור בדיקת אבהות בשעה שזו נועדה להוכיח את אבהותו לילד בעודו נשוי לאשה שאינה אמו. בית המשפט המחוזי קבע כי טענה זאת של המבקש הועלתה על ידו באיחור וממילא לא הוכחה כדבעי. מדובר אפוא בקביעה עובדתית-פרטנית המוגבלת לדל"ת אמותיו של המקרה הספציפי אשר נדון – והוכרע כפי שהוכרע – על ידי הערכאות קמא.

3.

פסק הדין קמא והחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה שאושרה בו – בכפוף להחלפת המאסר בקנס – אינם מעוררים אפוא שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק הדין קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

4.

מטעמים אלה, אני דוחה את בקשת רשות הערעור שלפניי על יסוד האמור בתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.