בע"מ 158/17 פלוני נ. פלוני

1.המבקש והמשיבה חתמו על הסכם גירושין. בהסכם נקבע, בין היתר, כי הצדדים יתגרשו בהקדם האפשרי; כי כל אחד מהם יקבל את כלל הזכויות הקנייניות באחת משתי יחידות דיור, המצויות בנכס שבבעלותם המשותפת; כי למשיבה תוענק זכות מגורים ביחידת הדיור שתועבר לבעלותה. בבית הדין הרבני הותנה סידור הגט בכך שאחד מן הצדדים יעבור מיחידת הדיור שבה הוא מתגורר אל מקום אחר. בין הצדדים נפלה מחלוקת בשאלה האם קביעה זו מסכלת את קיום החוזה אם לאו. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדת המבקש, וקבע כי הסכם הגירושין בטל באופן מלא. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה. נקבע כי המבקש יכול להתגורר במקום אחר לשם השלמת סידור הגט, וכי הדבר עולה בקנה אחד עם הסכם הגירושין. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור.

המבקש טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בסטייה מהסדר דיוני שערכו הצדדים וכי העלה טיעונים אשר לא נדונו כלל בבית המשפט לענייני משפחה. לגופם של דברים נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לוויתורים שעשה המבקש למשיבה במהלך השנים.

2.דין הבקשה להידחות. עיקר טענותיו של המבקש הן במישור הדיוני. לשיטתו בית המשפט המחוזי חרג מהסכמה דיונית שהושגה בין הצדדים, לפיה בית המשפט ידון רק בשאלה האם ההליכים בבית הדין הרבני הם בגדר סיכול המקנה למבקש זכות לבטל את הסכם הגירושין. דא עקא, עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד כי הוא לא סטה בפסק דינו מהסכמה זו. נקבע בפירוש שדין הערעור שהגישה המשיבה להתקבל, שכן לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לשם קיומו של סיכול. אף לא מצאתי כי נפגעה זכות הטיעון של המבקש, או כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו. לעצם העניין – ערכאות קמא נחלקו, למעשה, באופן שבו יש לפרש את הסכם הגירושין בין הצדדים. בית המשפט המחוזי מצא כי ניתן לקיים את כל הוראות ההסכם כלשונן, לרבות סידור הגט, חלוקה קניינית של הזכויות בנכס מושא המחלוקת ומתן זכות מגורים למשיבה ביחידת הדיור שבחלקה. יודגש כי לא נקבע בהסכם הגירושין כי גם המשיב זכאי להתגורר ביחידת הדיור שתועבר לבעלותו. עולה כי לא עסקינן בעניין המצדיק דיון בגלגול שלישי על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) ).

3.הבקשה נדחית. מכיוון שלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.