פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
1580/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט
ס'
ג'יוסי
)
מיום 27.12.2017 ברמ"ש 52562-12-17
בשם
המבקש:
עו"ד
ירון גרוס
בשם
המשיבה:
עו"ד
שולה אלמוזנינו זגורי
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ס' ג'יוסי ) מיום 27.12.2017 ברמ"ש 52562-12-17, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת ה' גורביץ שינפלד ) מיום 26.11.2017 ומיום 4.12.2017 בתלה"מ 61835-02-17, לפיהן בנם של הצדדים, קטין כבן 10.5 (להלן: הקטין ), יעבור אבחון פסיכיאטרי בנוסף לאבחון פסיכודיאגנוסטי. בגדרי בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.
2.
הקטין נמצא במשמורת המשותפת של הצדדים, אשר היו נשואים ונפרדו בשנת 2017. המחלוקת בין הצדדים בפני בית המשפט לענייני משפחה הייתה בשאלה לאיזה סוג אבחון יש להפנות את הקטין הסובל מבעיית תנועה וקואורדינציה. המשיבה סברה כי יש לשלוח את הקטין לאבחון פסיכודיאגנוסטי, ואילו המבקש סבר כי יש לשלוח אותו לאבחון דידקטי. לאחר שהצדדים הלכו לגישור, סוכם כי הקטין יעבור אבחון פסיכודיאגנוסטי. ביום 17.7.2017 קיבל הסכם הגישור תוקף של פסק דין חלקי.
בנובמבר 2017 פנו הצדדים לפסיכולוגית שיקומית (להלן: הפסיכולוגית ) לאחר שהמבקש בחר בה לאור קרבתה למקום מגורי הצדדים. הפסיכולוגית לא קיבלה מסמכים אודות הקטין ולא נפגשה עמו, אלא שוחחה עם הצדדים במשך 50 דקות. בסמוך למועד זה, הודיעה הפסיכולוגית כי היא אינה מעוניינת לקיים את האבחון. עם זאת, ביום 26.11.2017 החליט בית המשפט לענייני משפחה כי הפסיכולוגית תמסור לבית המשפט ולצדדים את המלצתה באשר לסוג האבחון המתאים לקטין (להלן: המלצת הפסיכולוגית ) , והצדדים יהיו מחויבים לנהוג לפיה. ביום 4.12.2017 לאור המלצת הפסיכולוגית, נקבע כי יש להפנות את הקטין לאבחון פסיכיאטרי.
3.
על החלטות אלו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט דחה את הבקשה בקבעו כי בית משפט קמא אכן בחן את הקשיים שיש לקטין, וכן את הטענה בדבר הנזק האפשרי שיגרם לקטין בעקבות אותו אבחון. על כן, בית המשפט לא מצא לנכון להתערב בהחלטות בית המשפט לענייני משפחה, ודחה את הבקשה.
4.
כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר מהווה למעשה חזרה על הטענות שהועלו על ידו ונדחו בערכאות דלמטה. בבקשה חזר וטען המבקש כי בית המשפט טעה כשפעל בניגוד לפסק דינו מיום 17.7.2017, שקבע כי האבחון היחיד שיערך הוא אבחון פסיכודיאגנוסטי. כמו כן, טוען המערער כי טעה בית המשפט כאשר העניק משקל להמלצת הפסיכולוגית, משעה שזו לא פגשה את הקטין מעולם.
5.
לאחר עיון בבקשה ובהחלטות דלמטה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיבה, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית.
6.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משכך מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע . משלא נתבקשה תשובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ה'
בניסן התשע"ח (21.3.2018).
ש ו פ ט