פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
1582/14
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית
המשפט המחוזי מרכז בתיק 19797-02-14 שניתנו על ידי כבוד השופטת ו' פלאוט
בשם המבקש:
עו"ד פרופ' חמי בן-נון
בשם המשיבה:
בעצמה
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור בעניין עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.
2.
המבקש והמשיבה, שהיו נשואים זה לזה כדמו"י, חתמו על הסכם גירושין. בהמשך הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בטענה כי המבקש הפר את ההסכם. סכום התביעה הועמד על 550,000 ₪. התביעה התקבלה, והמבקש חויב לפצות את המשיבה בכ-750,000 ₪ בתוספת הוצאות. בית המשפט לענייני משפחה דחה בקשה לעיכוב ביצוע (תמ"ש 35587-07, כב' השופטת י' גרינוולד-רנד ).
על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. קודם להכרעה בערעור קיבל בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, ועיכב את ביצוע פסק הדין ביחס לסכום העולה על 550,000 ₪. בד בבד נדחתה בקשה להפקיד את הכספים שתשלומם לא עוכב בקופת בית המשפט. במסגרת הדיון בעיכוב הביצוע דחה בית המשפט המחוזי בקשה לצרף תצהיר מטעם המבקש, ובו יפורטו הנזקים שעלולים להיגרם לו כתוצאה מאכיפת מלוא פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה (עמ"ש 5144-02-14, כב' השופטת ו' פלאוט ).
1.
במסגרת הבקשה שלפניי נטען כי סיכויי הערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הם גבוהים, וכי אם לא יעוכב הביצוע – ייאלץ המבקש לממש את דירת מגוריו. בהקשר זה מדגיש המבקש כי לא היה מקום לשלול ממנו את האפשרות להוכיח את טענותיו באמצעות הגשת תצהיר. המבקש מוסיף כי מצבה הכלכלי של המשיבה הוא קשה ביותר, וכי רישיונה לעסוק במקצוע נשלל. המשיבה, מצידה, עומדת על כך שפסק דינו המפורט של בית המשפט לענייני משפחה מבוסס על בירור עובדתי מעמיק, וכי מאזן הנוחות איננו נוטה במובהק לטובת המבקש.
2.
הבקשה שלפניי היא, למעשה, בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על החלטת בית המשפט המחוזי לקבל בחלקה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. למסגרת דיונית זו יש השלכה על אופן בחינת הבקשה. לגופם של דברים, בקשה לעיכוב ביצוע תיבחן בעיקר על בסיס שני שיקולים: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות. בין שני השיקולים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שכאשר האחד נוטה לטובת מבקש הסעד - ייתכן שניתן להקל בשני (ראו למשל: עע"ם 8053/13 המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל נ' ג'ואד (2.2.2014)).
המבקש ממקד את טענותיו בכך שלמשיבה נפסק סעד כספי החורג לכאורה מן האמור בכתב התביעה. נכון הוא שככלל לא יפסוק בית המשפט סעד שלא נתבקש, ברם אף לכך יש חריגים מוכרים (ראו למשל: רע"א 5072/13 פיוטרקובסקי נ' ארנון (7.10.2013); ע"א 7731/11 צוריאל אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ נ' אביטן (15.8.2013)). אינני מכריע כאן בשאלה האם החריגים מתקיימים במקרה דנא. סוגיה זו תתברר ודאי לעומקה בבית המשפט המחוזי במסגרת הערעור. אומר רק כי במידה רבה טענות אלו אינן עוסקות בתשתית לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אלא אך ביחס להיקף הסעד שנפסק.
לאחר בחינה משולבת של מאזן הנוחות וסיכויי הערעור, הן ביחס לטענה בדבר היקף הסעד והן ביחס לטענות אחרות (דוגמת אלו שעוסקות בהיוון תשלומי המדור), דעתי היא כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהותיר על כנו את צו עיכוב הביצוע הארעי ביחס לסכום העולה על 200,000 ₪. סבורני כי תוצאה זו הינה מאוזנת ותואמת את נסיבות העניין.
3.
לנוכח האמור החלטתי לקבל את בקשת רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה, ולקבל את הערעור באופן הבא: פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה יעוכב ביחס לסכום העולה על 200,000 ₪, עד להכרעה בערעור על פסק הדין שהוגש לבית המשפט המחוזי. עיכוב הביצוע מותנה בהפקדת התחייבות עצמית בלתי מוגבלת, וכן עירבון במזומן או ערבות בנקאית בסך 50,000 ₪, והכול לפיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם ייפסק הערעור לבית המשפט המחוזי או אם יפקע הצו מסיבה אחרת.
ניתנה היום, ז'
באייר התשע"ד (7.5.2014).
ש ו פ ט