בע"מ 1633/18 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת – שאינה מיוצגת – הייתה נשואה לבנם של המשיבים, ולשניים נולד ילד (להלן: הילד ). המבקשת ובן זוגה התגרשו בשנת 2007, ובשנת 2010 נהרג האחרון בתאונת דרכים. המשיבים, סבו וסבתו של הילד, טענו כי המבקשת מנעה מהם לפגוש את הילד ועל כן הגישו בשנת 2011 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. תחילה, ביום 2.2.2015 פסק בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' השופט מ' שדאפנה ) כי ניתן לקבוע הסדרי ראייה בין המשיבים לבין הילד, בתנאים שפורטו בפסק הדין. זאת, חרף עמדת מומחה מטעם בית המשפט, שהמליץ שלא לאפשר קשר בין המשיבים לבין הילד בנסיבות העניין. בערעור שהוגש על פסק הדין נקבע, בהסכמת הצדדים, כי טרם קבלת החלטה בעניין חידוש הקשר בין המשיבים לבין הילד, יש לקבל חוות דעת פסיכולוגית נוספת. בהתאם, הדיון בהליך הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה, שמינה פסיכולוגית קלינית לבחון אם ניתן לקיים מפגשים בין הילד לבין המשיבים (להלן: המומחית ). משהתעוררו קשיים בקיום מפגשים לצורך הכנת חוות דעת כאמור, ביום 14.11.2017 הורה בית המשפט לענייני משפחה

כי יש לאפשר למומחית לפגוש את הילד בביתה של המבקשת.

2.

המבקשת הגישה בקשת רשות לערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, שבגדרה עתרה לבטלה, לצד סעדים נוספים שאינם נוגעים במישרין להחלטת בית המשפט בעניין המפגש עם המומחית. בקשת הרשות לערער הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, אולם ביום 25.12.2017 הורה בית משפט זה (הנשיאה א' חיות ) על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: ההחלטה בעניין העברת מקום הדיון ). יוער, כי לטענת המבקשת, ההחלטה בעניין העברת מקום הדיון פורסמה תחילה עם פרטיהם המזהים של הצדדים, אך בעקבות פנייתה – אלה הוסרו.

3.

ביום 28.12.2017 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' אלון ) למבקשת לתקן את בקשת הרשות לערער, לאחר שנקבע כי נקטה לשון לא הולמת כלפי בית המשפט. בהמשך, הגישה המבקשת בקשה שלא לפרסם החלטה אחרונה זו וכן למנוע את פרסום יתר החלטות בית המשפט המחוזי בגדרי בקשת הרשות לערער, וזאת נוכח פרסום ההחלטה בעניין העברת מקום הדיון משך כמה ימים (להלן:

בקשת איסור הפרסום ) . המבקשת טענה כי פרסום החלטות בית המשפט המחוזי בנסיבות אלו יוביל לפגיעה בפרטיות הילד. ביום 1.1.2018 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' אלון ) את בקשת איסור הפרסום, וקבע כי יש חשיבות בפרסום ההחלטה מיום 28.12.2017; וכי ניתן להשמיט את סעיף 1 להחלטה האמורה, שמפנה להחלטה בעניין העברת מקום הדיון.

4.

ביום 17.1.2018 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה בעניין פגישת הילד עם המומחית. בהחלטה מיום 22.1.2018 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת עיכוב הביצוע האמורה וקבע כי הילד לא ייפגש עם המומחית. את החלטתו זו ביסס בית המשפט, בין היתר, על חוות דעת משלימה שהגישה המומחית במסגרת בקשת הרשות לערער (להלן: חוות הדעת המשלימה ), שבגדרה נקבע כי קיום תהליך של ביסוס הקשר בין המשיבים לבין הילד אינו מומלץ, נוכח התנגדותה של המבקשת לכך, והקשר החזק בינה לבין הילד (להלן: ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע ). בפסק דין מיום 24.1.2018 הכריע בית המשפט המחוזי בבקשת הרשות לערער, תוך שהפנה להחלטתו בעניין עיכוב הביצוע, שלמעשה נעתרה לסעד העיקרי שלו עתרה המבקשת, והורה על ביטול המפגש בין המומחית לבין הקטין. בצד האמור, דחה בית המשפט את בקשת המבקשת להורות על סיום ההליכים שנקטו המשיבים. זאת, נוכח חוות הדעת המשלימה, אשר במסגרתה צוין כי יש חשיבות בידיעת הילד על אודות המשיבים ורצונם בקשר עמו והומלץ כי גורמים מקצועיים ילוו את הילד בתהליך היכרות עם שורשיו. לכך הוסף כי היעתרות לבקשה לסיים את ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה תמנע מהמשיבים את האפשרות לערער בזכות על דחיית תביעתם. בנוסף, הורה בית המשפט המחוזי על פרסום החלטתו תוך הסרת פרטיהם המזהים של הצדדים.

5.

מכאן הבקשה שלפניי המכוונת הן לפסק הדין הן להחלטה בבקשת איסור הפרסום. המבקשת טוענת, בעיקרם של דברים, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הורה על סיום ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה בשל פגמים שונים שלטענתה נפלו בו; וכי ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה נמשכים שנים רבות באופן הפוגע בזכויותיה ובטובת הילד ואשר יש בו משום עינוי דין. בנוסף, שבה המבקשת על טענותיה שהובאו לעיל בדבר הצורך לאסור את פרסום החלטות בית המשפט המחוזי.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (בע"ם 1835/18 פלונית נ' פלונית , פסקה 4

(6.3.2018); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה אינה נמנית על המקרים האמורים. בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיה של המבקשת והורה שלא לקיים מפגש בין הילד לבין המומחית, בהמשך לחוות דעת משלימה שקיבל בנושא. לפיכך, הסעד העיקרי שלו עתרה המבקשת עת השיגה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה – התקבל. אשר לטענה כי ההליכים בענייננו נמשכים תקופה ארוכה, באופן הפוגע ברווחתם של המבקשת ובנה – בית המשפט המחוזי ציין כי לא מצא להורות על סיום ההליכים בגדרי המסגרת הדיונית שנדונה לפניו, בין היתר בשל ההמלצה בחוות הדעת המשלימה שלפיה גורמים מקצועיים ילוו את הילד בתהליך היכרות עם קיומם של המשיבים ורצונם בקשר עמו, אשר אין למנוע מהצדדים את האפשרות להשלים טענות לגביה בבית המשפט לענייני משפחה. איני סבור כי קביעות אלו מגלות עילה למתן רשות לערער, על פי אמות המידה הנוהגות. דברים אלה אמורים גם בשים לב לצורך בהכרעה מהירה בהליך, אשר כמפורט בבקשה, ראשיתו בשנת 2011 ובמסגרתו הוגשו מספר חוות דעת. בכל הנוגע להחלטה בבקשת איסור הפרסום, מעיון בחומר שלפניי עולה כי כעת – לאחר שהוסרו הפרטים המזהים מההחלטה בעניין העברת מקום הדיון – האפשרות להתחקות אחר זהות הצדדים להליך היא רחוקה. נוכח האמור, לא ראיתי ליתן רשות לערער אף בעניין זה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.