בע"מ 17/11 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' למלשטריך-לטר ) ברמ"ש 43430-11-10 מיום 21.12.2010 ואשר דחתה את ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת א' אלון ) מיום 21.11.2010.

1.

יחסי הצדדים, בני זוג, עלו על שרטון. מבלי להיכנס למלוא פרטי הסכסוך ביניהם יצוין כי המבקש הגיש בקשה לפירוק השיתוף בשתי הדירות שבבעלות הצדדים (להלן: הדירות ), וביום 6.6.2010 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה בה הורה על פירוק השיתוף בדירות באופן הבא: המשיבה תקבל את הבעלות בדירה הגדולה מבין השתיים והמשיב יקבל את הבעלות בדירה הקטנה יותר, וזאת בכפוף לתשלומי איזון שתשלם המשיבה למבקש. גובהם של תשלומי האיזון נקבע על בסיס חוות דעת שמאית שניתנה באשר לשווי הדירות. עוד נקבע כי ככל שלא תפקיד המשיבה את הכספים שעליה לשלם עד למועד שנקבע תימכר הדירה לצד שלישי על דרך של התמחרות. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו הסתיימה בהסכמה אליה הגיעו הצדדים לפיה ככונסי נכסים ימונו באי כוח הצדדים. לאחר מתן ההחלטה שב המבקש ופנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשות שונות שעיקרן עתירה למכירת הדירות על דרך של התמחרות למרבה במחיר ולא כפי שנקבע על ידי בית המשפט. לטענתו, ערך הדירה הגדולה, אשר נקבע כי תישאר בבעלות המשיבה, עולה באופן משמעותי על ערכה על פי הערכת השמאי וקיים צד שלישי שמוכן לרכוש דירה זו. כן טען המבקש כי המשיבה לא הפקידה את הכספים שעליה לשלם לו כתשלומי איזון במועד.

2.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשות השונות שהוגשו על ידי המבקש, תוך שהוא מבכר את עמדת המשיבה. בהחלטתו, עמד בית המשפט לענייני משפחה על הסתמכות המשיבה על החלטתו מיום 6.6.2010 לפיה פירוק השיתוף ייעשה על דרך של תשלום תשלומי איזון תוך שמירת הבעלות בדירה הגדולה בידיה, וזאת בפרט נוכח המאמצים שעשתה לגיוס הסכומים שעליה לשלם למבקש. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אין מקום לאפשר הליך חדש של התמחרות בשל חילוקי דעות שהתעוררו עתה באשר לשווי הדירה הגדולה או בשל טעות בכדאיות העסקה, וזאת נוכח הציפייה הלגיטימית של המשיבה לקיום החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשר לאופן בו יפורק השיתוף בדירות.

3.

בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחתה, וזאת בין היתר בשל הנימוקים הבאים: ראשית , נקבע כי המבקש לא טען קודם להחלטה מיום 6.6.2010 כי הפירוק צריך להתבצע באופן בו הוא ביקש לבצעו לאחר מתן ההחלטה וכי למעשה עתר הוא לפירוק השיתוף על דרך של ביצוע תשלומי איזון בין הצדדים על בסיס הערכת שמאי של הדירות; שנית , נקבע כי המבקש לא השיג על חוות הדעת השמאית באשר לשווי הדירות; שלישית , עמד בית המשפט על כך שטענת המבקש לפיה יש למכור את הדירה הגדולה למרבה במחיר התעוררה רק לאחר שנקבע כי הבעלות בדירה זו תישאר בידי המשיבה; רביעית , עמד בית המשפט על שיקול הדעת השמור לבית המשפט לענייני משפחה בעניין מתן הוראות לפירוק שיתוף; חמישית , עמד בית המשפט על ההסתמכות מצד המשיבה; שישית , סבר בית המשפט המחוזי כי ייתכן כי לא יהיה שינוי של ממש בתוצאה הכספית הסופית, שכן אם תימכר הדירה הגדולה למרבה במחיר, כך גם ייעשה ביחס לדירה הקטנה ואז בסיומו של יום ההתחשבנות בין הצדדים תביא לכדי אותה תוצאה.

באשר לטענת המבקש כי המשיבה לא הפקידה את הכספים במועד בו הורה על כך בית המשפט לענייני משפחה, עמד בית המשפט המחוזי על טענות המשיבה בהקשר זה ועל המחלוקת העובדתית שהתעוררה ביניהם באשר לנסיבות שליוו את האיחור (מדובר באיחור בן 3 ימים). בהקשר זה נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה שקל שיקול זה ולא ראה את התנהלות המשיבה כמרוקנת מתוכן את החלטת בית המשפט לענייני משפחה וכי אין מקום להתערב בקביעה זו.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

המבקש טוען כי עיון בכתבי בי-הדין שהוגשו מטעמו מלמד כי טענתו לאורך כל הדרך הייתה כי יש למכור את הדירות למרבה במחיר. כן נטען כי בהחלטה מאוחרת של בית המשפט לענייני משפחה מיום 2.11.2010 בה הורה בית המשפט על עריכת חוזה מכר מול הצד השלישי שהתעניין ברכישת הדירה שינה מהחלטתו באשר לאופן בו יפורק השיתוף בדירות. עוד נטען כי לא הייתה כל הסתמכות מצד המשיבה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשר לאופן בו יפורק השיתוף שכן במהלך כל אותה תקופה הוגשו מצידו בקשות שעניינן מכירת הדירות למרבה במחיר. כן משיג המבקש על קביעת בית המשפט המחוזי כי ייתכן ולא יהיה שינוי בתוצאה הכספית בין הצדדים אף אם הדירות תימכרנה לכל המרבה במחיר. בנוסף, משיג המבקש על דחיית טענתו בדבר האיחור בהפקדת הכספים שעל המשיבה לשלם כתשלומי איזון. לבסוף, טוען המבקש כי בקשתו מעוררת שאלה החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים בעניין המדיניות הראויה באשר לפירוק השיתוף בדירות של בני זוג.

5.

לאחר עיון בבקשה, סבורני כי יש לדחותה על הסף, אף ללא קבלת תגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת רק באותם מקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982) ]. על אף טענת המבקש, הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה כאמור, כפי שיפורט להלן.

6.

עניינה של הבקשה שלפניי מסתכם באופן בו הפעיל בית המשפט לענייני משפחה את שיקול דעתו בבקשות שהגיש המבקש שאינן אלא בקשות לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה הנוגעת לאופן בו יבוצע פירוק השיתוף בדירות. הרקע לבקשות אלה היה הערכתו של המבקש, שבמידה רבה הייתה מבוססת על הצעתו של צד שלישי, כי שווי הדירה הגדולה כפי שנקבע בחוות הדעת השמאית שהוכנה ושלפיו קבע בית המשפט המחוזי את תשלומי האיזון שעל המשיבה לשלם לו, אינו משקף את השווי הנוכחי של הדירה, נוכח העלייה במחירי הדירות. איני סבור כי שאלה זו בנוגע לאופן בו מפעיל בית המשפט לענייני משפחה את שיקול דעתו בנסיבות אלה חורגת מגדר הסכסוך בין הצדדים. מטבע הדברים, הדבר נעשה בכל מקרה בשים לב לנסיבותיו ולא מצאתי ממש בטענת המבקש לפיה יש לקבוע מדיניות בעניין זה.

7.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי בית המשפט לענייני משפחה, כמו גם בית המשפט המחוזי, שקל את השיקולים הנוגעים לעניין: מחד גיסא, אינטרס ההסתמכות של המשיבה כאשר יש החלטה גמורה ומנויה באשר לאופן בו יתבצע פירוק השיתוף בדירות; ומאידך גיסא, הצעה של צד שלישי לקנות את הדירה הגדולה במחיר העולה משמעותית על השווי שנקבע בחוות הדעת השמאית. אדגיש כי מצאתי ממש בנטייתו של בית המשפט לענייני משפחה להעדיף בנסיבות אלה, בו מצויים היו הצדדים בטווח הזמן בו המשיבה פועלת על מנת להשיג את תשלומי האיזון שעליה לשלם למבקש, את אינטרס ההסתמכות שלה על פני האפשרות (הלא ודאית) כי הצעתו של אותו צד שלישי שהוצגה על ידי המבקש משקפת עליה משמעותית בערך הדירה הגדולה והרווח שיכול שהצדדים ישיאו כתוצאה מכך. אוסיף ואציין כי בניגוד לנטען על ידי המבקש לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. עיון בכתבי בי-הדין מטעם המבקש שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה מלמדים כי טענתו לפיה יש לפרק את השיתוף בדירות על דרך של מכירה לצד שלישי המרבה במחיר לא הועלתה בכתב תביעתו , והועלתה רק בסמוך למתן ההחלטה על אופן פירוק השיתוף בדירות. זאת ועוד, אין ממש בטענתו כי בהחלטתו מיום 2.11.2010 שינה בית המשפט לענייני משפחה מהחלטתו באשר לפירוק השיתוף. כל שנקבע בה הוא כי המציע המתעניין בדירה יגיש את טיוטת ההסכם המוסכמת עליו ויפקיד 10% מסכום הרכישה. אין בכך כדי לקבוע, באופן מפורש או באופן משתמע, כי בית המשפט לענייני משפחה שינה מהחלטתו מיום 6.6.2010. עוד אציין כי אין די בכך שהמבקש הגיש בקשות שונות במהלך התקופה שלאחר החלטת בית המשפט לענייני משפחה כדי לשנות מהסתמכות המשיבה על החלטה זו. לבסוף אציין כי איני סבור כי טעה בית המשפט המחוזי כשלא התערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה באשר לאיחור בהפקדת הכספים אותם צריכה הייתה המשיבה להפקיד. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי טענות המבקש בדבר האיחור בהפקדת הכספים מצאו את ביטויים בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ולא הביאו אותו לשנות מהחלטתו לפיה יש לאשר למשיבה לרכוש את הדירה הגדולה. אין כל מקום, בנסיבות אלה, להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה זו של בית המשפט לענייני משפחה.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות. משזו המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בד בבד לבקשת רשות הערעור.