בע"מ 1727/21 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

ההליך שבכותרת, שהוגש ביום 11.3.2021, מופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.1.2021 בעמ"ש 11508-12-19, במסגרת ערעור על מחיקת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה עקב אי תשלום האגרה. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 14.3.2021, בהתאם לתקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: תקנות סדרי הדין בענייני משפחה ), המועד להגשת בקשת רשות הערעור הוא 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין למבקשת. בנסיבות אלה, אפשרתי למבקשת לנמק מדוע לא יימחק ההליך שבכותרת עקב האיחור בהגשתו.

המבקשת טוענת כי המועד "בערעור או בקשת רשות ערעור על בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון... הוא 45 ימים, מועד שנקבע כמועד אחיד לכל הערעורים בכל התחומים". לא ניתן לקבל טענה זו, לנוכח לשונה המפורשת של תקנה 45(ב) לתקנות סדרי הדין בענייני משפחה, הקובעת כי "המועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ועל החלטת בית המשפט המחוזי בערעור או בבקשת רשות לערער,

על פסק דין או החלטה של בית משפט לענייני משפחה , לפי העניין, הוא שלושים ימים מיום שהומצאו למבקש" [ההדגשות אינן במקור – ד.ל.]. לא למותר להוסיף, כי גם אם המועד היה 45 ימים, כנטען, הרי שעל פניו, ההליך הוגש באיחור.

עוד טוענת המבקשת, כי "לא מדובר רק בבקשת רשות ערעור אלא גם בערעור". שעה שמדובר בפסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, ברי כי ניתן לערער עליו רק ברשות (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

אמנם נוכח האמור ביקשה המבקשת שלא למחוק את ההליך "ואם יש צורך להאריך את המועדים", אולם לא ניתן נימוק כלשהו להארכת המועד המבוקשת ובוודאי לא כזה העולה כדי "טעם מיוחד".

דין ההליך להימחק, אפוא, וכך אני מורה.

בשולי הדברים אוסיף, כי כפי שציינתי בהחלטתי מיום 14.3.2021, לוקה ההליך בפגמים נוספים, אולם לא ראיתי לנכון להורות על תיקונם, נוכח התוצאה אליה הגעתי.