פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
1733/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים
ב' בר-זיו, נ' סילמן וש' שטמר
) מיום 4.2.2020 בעמ"ש 28722-07-19
בשם המבקשת:
עו"ד טל זלץ
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ב' בר-זיו, נ' סילמן ו ש' שטמר ) מיום 4.2.2020 בעמ"ש 28722-07-19, בגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת ש' ברגר ) מיום 26.5.2019 בתמ"ש 58042-02-16 ובתמ"ש 9362-06-16.
2.
סלע המחלוקת בין הצדדים - אשר החלו מערכת יחסים זוגית בשנת 1984, נישאו אזרחית בשנת 1993 בפלורידה שבארה"ב והתגרשו בשנת 2016, על רקע סכסוך שהתגלע ביניהם - הוא שאלת הבעלות בדירת מגוריהם ברחוב השזיף בעיר נשר (להלן: הדירה ), הרשומה על שם המבקשת. לטענת המשיב הוא זכאי להירשם כבעל מחצית מהזכויות בדירה מכוח קשר הנישואין והחיים המשותפים של הצדדים, ומכיוון שהדירה נרכשה בין היתר מכספי פיצויים שקיבל בגין תאונת דרכים שעבר. מנגד, טענה המבקשת כי הדירה נרכשה במימון נכסים שאינם בני איזון ולמשיב אין זכות בה.
3.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המבקשת ודחה את תביעת המשיב, בראש ובראשונה משנמצא כי המשיב מושתק מלטעון לזכויות בדירה לאחר שהוכח כי בשני הליכים שונים העלה טענות סותרות, בהתאם לצרכיו ולאינטרסים האישיים שלו באופן העולה כדי השתק שיפוטי. זאת, לאור עדות שנתן במסגרת הליכי גירושין מאשתו הראשונה, במסגרת הליכי קביעת מזונות קטינים. אז הצהיר כי המדובר בדירת המבקשת, הרשומה על שמה ושתועבר לילדיה שלה. בפסק הדין צוין כי קביעה זו עומדת בעינה על אף שבשנת 2004, לאחר אותם הליכים, חתמו הצדדים על צוואה הדדית ומסמך בשם 'כתב אישור והצהרה והתחייבות בלתי חוזרים ', משסבר כי אין לדון במסמכים שהוצגו לצורך הוכחת טענה מושתקת.
4.
כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה תוך שנקבע כי "בארבעה מישורים ניתן היה לסטות מכללי ההשתק, ובמקרה דנן הסטייה מוצדקת", שהעיקרי שבהם הוא הצוואה ההדדית ומסמך ההצהרה וההתחייבות הבלתי חוזרים, אותם ערכו הצדדים בתום ההליכים המשפטיים בין המשיב ואשתו הראשונה, במסגרתם הצהירה המבקשת "קבל עם ועדה, כי על אף הרישום, מחצית הזכויות בדירה שייכות למערער", תוך שהוער כי "כאשר צד טוען למניעות, עליו לבוא בעצמו בידיים נקיות. כאשר לאחר, ההליך מצהיר אותו צד כי חרף הצהרות שניתנו, חרף תוצאת הליך קודם, מכיר הוא בזכויות האחר, משמעות הדבר כי ויתר על טענת המניעות וכי הכיר בזכויות הצד האחר".
5.
לאחר עיון
בבקשה ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א
לתקנות
סדר
הדין
האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
הקביעות
בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אינן
מעוררות
שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין. עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקשת למשיב. פסק דינו של בית משפט המחוזי מפורט, מנומק ומבסס את המסקנה כי יש לבטל את קביעתו של בית משפט השלום בדבר זכויות המשיב בדירה.
6.
אשר על כן הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.
ניתנה היום, ה'
בסיון התש"ף (28.5.2020).
ש ו פ ט