בע"מ 1828/15 פלוני נ. פלוני

מונחות בפני שלוש בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעמ"ש 13685-07-13 ובעמ"ש 13700-07-13 (מפי כב' השופטים – סגן הנשיא י' שנלר , ד"ר ק' ורדי ו ח' ברנר ). לשם נוחות הדיון תכונה מעתה המבקשת בבע"מ 1828/15- א', המבקש בבע"מ 1886/15- ב', והמבקש בבע"מ 1888/15- ג' . בית משפט קמא דן בשני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בת"א מפי כב' השופט פ' שטרק (בתמ"ש 26860/07, תמ"ש 26861/07, תמ"ש 26862/07 ותמ"ש 26864/07), וכן בערעור על החלטותיו של כב' השופט שטרק כי ההמצאה לב' בוצעה כדין, וכי בקשתו של ב' לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו נדחתה. בית משפט קמא הפך חלק מן הקביעות בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ועל הקביעות החדשות הוגשו הבקשות הנ"ל.

1.

נתאר את העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא. א' וג' חיו כידועים בציבור משנת 1987 ועד שנת 2005, ולהם שני ילדים. תחילת הקשר הזוגי היה בחו"ל, והוא נמשך גם לאחר שעלו לארץ.

בשנת 1995 רכשו דירה אחת ברמת גן, שנרשמה על שם א' בלבד, ובה התגוררו שניהם במשותף. בית המשפט לענייני משפחה קבע שמועד הקרע בין הצדדים הינו 01/06/2005, והשית חיוב מזונות בסך מסויים. מקביעת מועד הקרע נגזרה גם חלוקת כלי רכב, הדירה ברמת גן, חברות הנמצאות בשליטת ג', ונכסים נוספים.

צד נוסף המעורב בדיון הינו ב' – בן דודו של ג', המתגורר בחו"ל. על שמו רשומה דירה אחרת בת"א. א' טענה כי דירה זו צריכה להיכלל ברכוש המשותף שיחולק בינה לבין ג', ונעשה ניסיון לבצע מסירת כתבי בי דין לב'. הניסיון נתקל בקשיים, אולם בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הפעולות שנעשו בעניין זה מספקות לשם עמידה בדרישות ההמצאה. בהמשך לכך, נקבע כי דין הדירה בתל אביב להתחלק בין בני הזוג באופן מסויים. לאחר מתן פסק הדין הגיש ב' בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אמנם ישנם ספקות ביחס למסירה, בשל הטענה כי ב' החליף את כתובתו לאחרונה. אולם, קיימת חלופה אחרת לביצוע מסירת כתבי הטענות, בהתאם לסעיף 483 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. למרות שהצדדים לא העלו טענה זו בעצמם, ניתן לבצע את המסירה בהקשר זה לממונה על המקרקעין – ג', שיכול להביא לידיעתו של ב' את עובדת התקיימות המשפט. בשל נימוק זה נדחתה בקשתו של ב'. נקבע כי גם שיקולי הצדק שהועלו על ידי ב' אינם משנים את ההחלטה, וזאת בשל קביעת בית המשפט כי פס"ד במעמד צד אחד לא יבוטל במקרה של התעלמות מהליך או זלזול בעצם קיומו של הליך משפטי.

בית משפט קמא הפך חלק מן ההכרעות שנקבעו בבית המשפט לענייני משפחה. ראשית, נקבע כי מועד הקרע בין הצדדים הינו מוקדם יותר – 31/12/2004, וכתוצאה מכך גם חלוקת הנכסים משתנה. גם בחלוקת המניות בחברות הנמצאות בבעלות ג' התערב השופט, וחילקן אחרת. אולם, הערעור על גובה המזונות נותר על כנו, וכך גם חלוקת נכסים אחרים. שנית, ערעורו של ב' התקבל, משום שהטענה לפי תקנה 483 לתקסד"א כלל לא הועלתה על ידי הצדדים אלא רק על ידי בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, בית משפט קמא קבע כי מוענק לערכאה המבררת שיקול דעת לגבי קיום התנאים בתקנה זו, ושיקול דעת זה כפוף לעיקרון זכות הגישה לערכאות. העניין בכללותו לא נשקל על ידי בית המשפט לענייני משפחה. מכאן נקבע כי לא ניתן לרפא את הפגם בדבר היעדר ההמצאה כלפי ב'. משכך, נפסק כי הדיון בעניינו של ב' והדירה הנמצאת בבעלותו – יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה, בכפוף לתשלום הוצאות משפט בסך 50,000 ₪, בשל חומרת התנהגותו הרשלנית.

2.

שלושת הצדדים לדיון טענו כנגד פסק דינו של בית משפט קמא. א' טענה כי השבת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בעניין הדירה מהווה החלטה שגויה, וזאת בשל חוסר תום הלב של ב'. כמו כן הלינה א' על שיעורן הנמוך של ההוצאות, בטענה שהן אינן קרובות לכסות את נזקיה בהליך. בנוסף תקפה היא חלק מן הקביעות העובדתיות בפסק הדין. ב' טוען כי שגה בית משפט בכך שהטיל עליו הוצאות משפט למרות שערעורו התקבל, ובכך שהתלה את קיום השבת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בתשלום סכומים אלו. ג' טען שחלקים גדולים מערעורו התקבלו, ובכל זאת לא קיבל הוא הוצאות משפט, וגם ההוצאות בבית המשפט לענייני משפחה נותרו על כנן. בנוסף טוען הוא כנגד חלק מן הקביעות העובדתיות בפסק הדין.

3.

דין שלושת הבקשות להידחות. ראשית, ככלל אין מקום להתערב בשאלות שבעובדה בדיון בגלגול שלישי למעט במקרים חריגים – שבקשות אלו אינן נמנות עליהם, ולפיכך דינן של כל הטענות העובדתיות שהועלו על ידי המבקשים להידחות. שנית, גם דינן של הבקשות בעניין הוצאות המשפט להידחות. אכן, משהתקבל ערעורו של צד להליך, בדרך כלל לא מושתות עליו הוצאות. אולם נדמה כי בעניין שלפנינו מדובר בתוצאה מאוזנת וראויה, המשקללת בתוכה את הפגיעה שנגרמת לא' מהחזרת הדיון, ואת התנהגותו של ב'. גם הותרת חיוב ההוצאות של ג' אינה מצדיקה התערבות. אף אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת – אין העניין מצדיק רשות ערעור. בית משפט קמא שקל את העניין על צדדיו השונים, ואיזן בין השיקולים הרלוונטיים.

4.

דין הבקשות להידחות. בנסיבות אלו, אין צו להוצאות.