בע"מ 1905/17 היועץ המשפטי לממשלה נ. פלוני

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ((עמ"צ 3387-02-16, כב' השופטים י' שבח , ש' שוחט ו- י' אטדגי ) קיבל את ערעור המשיבה כאן (להלן: האם הביולוגית ) על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (אמ"צ 42099-01-15, כב' השופטת ת' סנונית פורר ), וקבע כי הכרזת הקטין כבר אימוץ – בטלה. בנוסף, הקטין הוכרז כקטין נזקק ונקבע כי מקום משמורתו יישאר בידי משפחת האומנה. זאת עד להחלטה אחרת שתינתן על ידי בית המשפט לנוער במחוז תל אביב, אליו יועבר הטיפול בעניינו של הקטין. עוד נקבע כי תורחב תדירות המפגשים בין האם הביולוגית לבין הקטין לפעמיים בשבוע, למשך שעה וחצי כל פעם.

על פסק הדין הוגשו שתי בקשות למתן רשות ערעור, על ידי האפוטרופא לדין ועל ידי היועץ המשפטי לממשלה (רע"א 1906/17, רע"א 1907/17 - בהתאמה). הדיון בבקשות אוחד ונקבע לעוד כשבועיים (ביום 27.3.2017). בנוסף, הוגשה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.2.2017 שלא לעכב את ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שבפניי (רע"א 1905/17).

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, על צרופותיהן, וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטתו שלא להורות על עיכוב ביצוע – נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: סיכויי ערעור טובים, ומאזן נוחות הנוטה לטובתו. שאלת סיכויי הערעור תידון בקרוב בפני מותב של בית משפט זה. איני רואה צורך, בנסיבות העניין ובמסגרת הדיונית הנוכחית, להרחיב על אודותיה. לעניין מאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי שוכנע כי הוא נוטה לעבר דחיית הבקשה. כך, משעה שלא התרשם כי יש בתוצאות פסק הדין כדי להוות שינוי שגרת חייו של הקטין, העלול להזיק לו ואף להעצים את קשייו – כנטען על ידי האפוטרופא לדין והיועמ"ש.

בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתו כי חרף ביטול ההכרזה על הקטין כבר אימוץ, קשייו של הקטין לא נעלמו מעיניו, לרבות העדר האפשרות להשיבו בשלב זה לידי האם הביולוגית. עולה כי הכרה בקשיים אלה אכן הובילה את בית המשפט קמא לפסק דין מאוזן, במובן הבא: הקטין הוכרז כקטין נזקק; מקום משמורתו נותר, לעת הזו, כשהיה; בנוסף, נקבע מתווה טיפולי והדרגתי, עליו יפקח בית המשפט לנוער, לצורך "יצירת אופק" (כלשון בית המשפט המחוזי) לחזרת הקטין לחיק אימו הביולוגית. לאמור, אף אם פסק דינו של בית המשפט המחוזי יוותר על כנו, וכמובן מבלי להביע עמדה בעניין, עולה כי הדרך שנקבעה ליישומו היא מדורגת ושקולה ואיננה מהירה מדי או בלתי הפיכה. בכך מתחזקת המסקנה שלא להיעתר לבקשה דנא.

גם בעניין הרחבת תדירות המפגשים בין הקטין לבין האם הביולוגית, בית המשפט המחוזי נימק וביסס את החלטתו מדוע מקומה של הרחבה זו כבר בשלב הזה. זאת תוך ציון העובדה כי לבית המשפט לנוער הסמכות להורות על שינוי ההסדרים למתכונת אחרת ככל שיראה בכך צורך. עוד עולה מהחומר כי מתקיימים מפגשים קבועים בין הקטין לבין אימו הביולוגית באופן עקבי וסדור.

סיכומו של דבר – לנוכח המסגרת הדיונית בה אנו מצויים; בהינתן מהות ההחלטה, והתקופה שחלפה ממועד דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע על ידי בית המשפט המחוזי ועד להגשת בקשה זו (כשבועיים) – על כל המשתמע מכך; בהתחשב בשיקולים מעשיים, לרבות המועד הקבוע לדיון בבקשות למתן רשות ערעור על פסק הדין – בעוד שבועיים מהיום; וכן בהעדר פגם משפטי המצדיק התערבות בית משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב ביצוע בכלל, ובעניין הרחבת תדירות המפגשים בפרט – אין מקום להיעתר לבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.