בע"מ 1906/21פלוני נ. פלוני

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ב' בר-זיו , נ' סילמן ו- ש' שטמר ) בעמ"ש 53817-07-20 מיום 10.12.2020, בגדרו נדחה ברובו ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (השופט ט' פפרני ) בתלה"מ 14034-07-17 מיום 11.6.2020, בו התקבלה תביעת המשיב להעברת דמי מזונות ילדיהם הקטינים של השניים לחשבון בנק ייעודי.

1.

המבקשת והמשיב נישאו זו לזה בשנת 1994. במהלך נישואיהם נולדו להם חמישה ילדים. שניים מהם עודם קטינים, ילידי שנת 2003 ו-2007 (להלן: הקטינה

ו- הקטין , בהתאמה) . בשנת 2014 התגרשו הצדדים, וביום 7.12.2014 חתמו על "הסכם מזונות ומדור", אשר קיבל תוקף של פסק דין (תמ"ש 17799-03-13). בהסכם המזונות נקבע, בין היתר, כי המשיב ישלם דמי מזונות בסך של 1,550 ש"ח לכל קטין (להלן: דמי המזונות ) . כן נקבע כי החל מסיום כיתה י"ב או הגיעו של כל אחד מהקטינים לגיל 18, לפי המאוחר, ישלם המשיב שליש מדמי המזונות .

2.

ביום 6.7.2017 הגיש המשיב תביעה לביטול דמי המזונות, בטענה כי בשל התנהלות המבקשת הילדים מסרבים לקיים עמו קשר. על כן יש לקבוע שכל עוד לא מתקיימים מפגשים קבועים ורצופים בינו לבין הילדים, הוא יחדל מתשלום דמי מזונותיהם לידי המשיבה, וחלף זאת יופקד סכום זהה לחשבון בנק ייעודי על שמם. המבקשת מצידה טענה כי התסקירים שהוגשו על ידי עו"ס לסדרי דין לבית הדין הרבני שללו את טענת הניכור ההורי, והמשיב לא הוכיח שינוי נסיבות ממועד אישור הסכם המזונות המצדיק את התערבות בית המשפט.

3.

לאחר שמספר ניסיונות לחידוש הקשר בין הקטינים לאב נכשלו, קיבל בית המשפט לענייני משפחה ביום 11.6.2020 את תביעת המשיב. נקבע כי דמי המזונות אכן יופקדו בחשבון בנק ייעודי, ובתום תקופת החיוב בדמי המזונות יוכלו הקטינים או המשיב להגיש בקשה לבית המשפט לשחרור הכספים. בית המשפט התרשם כי סרבנות הילדים להיות בקשר עם המשיב נובעת מהתנהגות המבקשת, שיוצרת ניכור הורי ואיננה פועלת על-פי חובתה כהורה משמורן. בנסיבות אלה, אי מתן סעד לתביעתו של המשיב, תתן גושפנקא למצב הקיים ותציגו כתקין. דבר שעלול לגרום לקטינים נזק גדול אף יותר.

4.

ביום 10.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. נפסק שאין הצדקה להתערב בקביעה כי סרבנות הקשר מצד הילדים מקורה בניכור הורי, ועל כן דמי המזונות יופקדו בחשבון ייעודי. חרף האמור, באיזון בין טובת הקטינים והתקווה לחידוש הקשר, מצא בית המשפט המחוזי לנכון להחריג את הוראת בית המשפט לענייני משפחה, ולקבוע כי דמי המזונות בעבור הקטין, יליד 2007 ימשיכו וישולמו לידי המבקשת עד הגיעו לגיל 16. ככל שבאותו מועד עדיין לא יחודש הקשר של המשיב עם הקטין, יופקדו מזונותיו אף הם בחשבון הייעודי, כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה. הוראת בית המשפט לענייני משפחה ביחס לקטינה, ילידת 2003, נותרה על כנה.

5.

מכאן הבקשה שלפנַי. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא ביטל באופן מלא את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. לשיטתה, אין כל יסוד עובדתי התומך במסקנות ערכאות קמא בדבר קיומו של ניכור הורי בשל התנהגותה. בית המשפט לענייני משפחה התעלם מטענות ועובדות שהוצגו לפניו המעידות על כך שדווקא התנהלות המשיב היא זו שתרמה לניתוק הקשר עם הילדים. כמו כן, לא נבחנו הכנסות הצדדים טרם ביטול החיוב במזונות וגם לא השפעת הביטול על סיכויי חידוש הקשר.

6.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט לענייני משפחה, מצאתי כי טענות המבקשת אינן מעלות כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או מעלות חשש לעיוות דין. לפיכך, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.