בע"מ 2070/13 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעמ"ש 1016-12 (כב' השופטים י' ענבר, י' שבח וש' שוחט ) לפיו נדחה ערעורו של המבקש על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (בתמ"ש 21945/07 ובתמ"ש 24619-03-10 (כב' השופטת ט' סיון ). בגדרו של פסק הדין קמא נקבעה המשמורת על ילדיהם הקטינים של בני הזוג בידי אימם ואושרה הגירתם עימה לרוסיה.

2.

המבקש והמשיבה נישאו זה לזה בשנת 1998, ובמהלך שנות נישואיהם נולדו להם שני ילדיהם הקטינים (להלן: הילדים ). הצדדים התגוררו ברוסיה עד שנת 2005, אז עלו לישראל. כשנתיים לאחר מכן פרץ משבר ביחסי בני הזוג שהוביל לגירושיהם. בהסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום 6.9.07, הסכימו הצדדים כי המשיבה תקבל משמורת על הקטינים ותהיה זכאית לשוב להתגורר עימם ברוסיה או בלונדון החל מחודש אוגוסט 2008, "ובלבד שלא יהיה תלוי ועומד כנגד י' [המבקש] צו שיפוטי האוסר עליו את הכניסה למקום מגוריהם של הבנים" (סעיף 3 להסכם הגירושין). לאחר אישור הסכם הגירושין, הגיש המבקש תביעה להעברת המשמורת של הקטינים אליו, ומשנודע לו כי המשיבה מתכוונת לממש את המוסכם בהסכם הגירושין, הגיש תביעה נוספת בה עתר למנוע מהמשיבה להגר עם ילדיו לרוסיה. זאת בין היתר בשל טענת המבקש כי הוא מסורב כניסה לרוסיה ושקיימת מניעה ליציאת ילדיו מהמדינה אם יכנסו אליה.

בית המשפט לענייני משפחה דן בשתי התביעות במאוחד. במסגרת הדיון הוגשו חוות דעת מטעם מכון שלם, לפיהן לא מצא המומחה סיבה בעלת משקל נגד הגירת הילדים עם אימם המשמורנית. עם זאת, הודגש בחוות הדעת כי אם לא יתאפשרו מפגשים בין המבקש לילדיו עקב ההגירה לרוסיה, הנתק שייווצר ביניהם איננו בטובתם של הילדים. לאחר בחינת הראיות וחוות הדעת מטעם המומחים, ביום 3.8.12 דחה בית המשפט לענייני משפחה את שתי תביעות המבקש. נקבע כי יש להתיר את משמורת הקטינים בידי אימם כמוסכם בהסכם הגירושין. כמו כן, לאחר שהשתכנע כי טובת הילדים מורה להתיר את הגירתם עם המשיבה, וכי הילדים יוכלו לראות את המבקש בישראל או מדינה אחרת, נדחתה תביעת המבקש לצו מניעה. סדרי הראייה בין המבקש לילדיו אושרו בהתאם לנכתב בהסכם הגירושין: המבקש יראה את ילדיו בכל סוף שבוע שלישי, בכל חופשת חנוכה וחופשת פסח למשך 10 ימים, וכן למשך 20 ימים בתחילת חופשת הקיץ ו-20 ימים נוספים בסופה.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, בגדרו טען כי שגה בית המשפט לענייני משפחה משדחה את תביעתו למשמורת, ולחלופין מאחר שלא מנע את הגירת הילדים לרוסיה. לדבריו, המבקש מוחזק כאישיות בלתי רצויה ברוסיה ועל כן אינו רשאי להיכנס למדינה. מסיבה זו גם טען המבקש כי נשקפת לילדיו סכנת חיים ברוסיה והם מנועי יציאה. יש לראות לגישתו במצב מצטבר זה משום "צו שיפוטי" המצדיק למנוע את הגירת הילדים לרוסיה על פי סעיף 3 להסכם הגירושין.

בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבה זכאית לממש את זכותה להגר עם ילדים לרוסיה מלא נשללה מסוגלותה להמשיך להיות ההורה המשמורן. לצד זאת, נוכח חוות דעת המומחים שהדגישה את החשיבות בשמירת הקשר בין הילדים למבקש וכי ניתוק הקשר לא יהיה בטובתם, בית המשפט המחוזי החליט לערוך בירור נוסף בדבר קיומה של מניעה שבגינה לא יוכל המבקש לראות את ילדיו אם יהגרו לרוסיה. זאת בהתאם לסמכותו על פי סעיף 9 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. במסגרת זו הוגשה פנייה מטעם בית המשפט המחוזי לרשות המרכזית ברוסיה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991, בגדרה שאל האם קיימים צו או כל מניעה אחרת האוסרים על כניסתו של המבקש לרוסיה או על יציאתם של הילדים ממנה. מ"שירות הבטחון הפדראלי של הפדרציה הרוסית, ביקורת הגבולות" נמסר כי כניסת המבקש אינה מותרת מכוח סעיף בחוק הפדראלי. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש וקבע כי ראייה זו איננה בגדר צו שיפוטי; זאת הן על פי משמעותו הפשוטה של הביטוי כצו שניתן על-ידי בית משפט בשונה מצו מנהלי של רשות, והן מאחר שהצדדים היו ערים לאבחנות הללו כשניסחו את הסכם הגירושין. באשר לילדים, נמסר על-ידי הרשויות ברוסיה שאין מידע לגבי הגבלות כלשהן המוטלות עליהם ביחס ליציאה מהפדרציה הרוסית. על כן, משלא נמצאה מניעה כי הילדים יפגשו את המבקש בישראל או בכל מדינה אחרת למעט רוסיה, נדחה ערעור המבקש. בסיום פסק הדין נקבע כי הגירת הילדים תעוכב עד שיומצא לבית המשפט לענייני משפחה פסק דין מערכאה שיפוטית מוסמכת ברוסיה אשר יאשר את הסדרי הראייה המוסכמים בין המבקש לילדים.

4.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בערעור, שמונחת לפניי. בבקשתו טוען כי המדובר בסוגיה משפטית חשובה ביותר שעניינה השיקולים שבית המשפט צריך לשקול בבחינה האם הגירת קטינים לחו"ל הינה לטובתם. לטענתו שגה בית המשפט המחוזי כשהסתפק בשיקול שכוונת ההגירה של ההורה המשמורן מוצדקת כדי להסיק שההגירה היא לטובת הקטין. המבקש חוזר על טיעוניו לפני בית המשפט המחוזי: נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כשהתיר את הגירתם של הקטינים לרוסיה שכן המבקש מנוע מלהיכנס לרוסיה והדבר מהווה לגישתו דה-פקטו צו שיפוטי. היה על בית המשפט להפעיל פרשנות תכליתית, שכן כוונת הצדדים בהכנסת ההסתייגות להסכם הגירושין הייתה לשלול הגירת הילדים אם תהא קיימת מניעה כלשהי מצד רשויות רוסיה שלא תאפשר למבקש להיכנס אליה. לגבי יציאת הילדים מרוסיה, המבקש תוקף את הסתמכות בית המשפט המחוזי על התשובות שהתקבלו באמצעות הרשות המרכזית לפי חוק אמנת האג תחת המסמכים הרשמיים שהוצגו על ידו – לפיהם לא יתאפשר לילדים לצאת מהמדינה. לטענתו, הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו משמעותה גרימת ניתוק מוחלט בין המבקש לילדיו.

5.

הבקשה שלפניי עוסקת במקרה רגיש של משמורת קטינים במצב בו ההורה המשמורן מבקש להגר למדינה אחרת. האינטרסים של שני הצדדים בבקשה – הם הורי הילדים – כבדי משקל. מעיון בבקשה, צרופותיה ופסקי הדין של הערכאות קמא, ניתן להתרשם כי שניהם רוצים בטובת ילדיהם ובשמירה על קשר רציף עימם. עם זאת, השאלות אותן מעלה המבקש בהליך זה קיבלו כבר מענה בידי שתי ערכאות. בית המשפט לענייני משפחה השתכנע שבנסיבות העניין טובת הילדים היא להיוותר במשמורת המשיבה ולצאת עימה לרוסיה, זאת לא רק בשל זיקתה של המשיבה לרוסיה - כפי שטוען המבקש; אלא אף על פי הסכמת הצדדים בהסכם הגירושין, ותוך התחשבות ברצון הילדים כפי שהשתקף בחוות דעת המומחים. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי עשה שימוש בסמכויות הנתונות לו בדונו בערעור על פסק דין בענייני משפחה ופנה לרשויות ברוסיה כדי לברר בשנית האם אכן אין מניעה לקיים מפגשים בין המבקש לילדיו גם מחוץ לרוסיה. על בסיס התשתית שהתקבלה, נמצא כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. ניכר כי המבקש אינו שבע רצון מהתוצאה ומבקש לבחון שוב – בפעם השלישית – את הגירת הילדים. אך עמדה זו כשלעצמה אינה מקנה לו זכות ערעור נוספת, מקום שהדין אינו מחייב זאת.

יתרה על כן, טענות המבקש המתמקדות בנסיבות מניעת כניסתו לרוסיה מצביעות על כי הבקשה עוסקת בעיקרה ביישום הדין על עובדות המקרה דנא. הבקשה אינה מעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים – ועניינם נידון לגופו תוך התייחסות למלוא התמונה. עסקינן בבני זוג שערכו הסכם גירושין מפורט ובו הסכימו מפורשות על זכותה של המשיבה כמשמורנית להגר יחד עם הילדים לרוסיה, זולת אם יינתן "צו שיפוטי" כלפי המבקש. מהחומר שלפניי עולה כי הסכם הגירושין מונה 43 עמודים ונערך על-ידי עורכי דינם של הצדדים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, יש לייחס משקל לבחירתם של הצדדים לכתוב בהסכם שרק צו שיפוטי יהווה מניעה להגירה. לכך יש להוסיף כי בתי המשפט הציגו "בטוחות" לחששו של המבקש מפני שלילת הסדרי הראיה שלו עם הילדים: בית המשפט לענייני משפחה הורה למשיבה להפקיד סך של 250,000 דולר בנאמנות לצורך קיום התחייבותה לשלוח את הילדים לראות את המבקש במועדים שסוכמו. נוסף על כך, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב הגירת הילדים עד שיומצא פסק דין מבית משפט מוסמך ברוסיה אשר יאשר את הסדרי הראייה, דהיינו "צו מראה" ( mirror order ). פסק דין כזה יאפשר בירור מיידי ונקיטת צעדים בבית משפט מקומי היה ויתעוררו טענות על הפרת ההסדרים. נסיבות אלו מקימות שיקול נוסף בגינו אין מקום ליתן רשות ערעור.

6.

דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.