בע"מ 2086/22 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.2.2022 (עמ"ש 46490-12-21, השופטות ת' בזק-רפפורט ו- ש' רנר והשופט א' סלע ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 8.11.2021 (תלה"ם 33895-03-19, השופטת

מ' דבירי-רוזנבלט ).

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

המבקש והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 2002 והתגרשו בשנת 2013. בתקופת נישואיהם נולדו להם שלושה ילדים: בנם הבכור הוא בגיר המשרת כעת בצה"ל, ואילו שני הילדים האחרים עודם קטינים (קטינה בת 16 וקטין בן 13). נכון להיום מצויים הקטינים באחריות הורית משותפת בהתאם להסדרי שהות שנקבעו. בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים שונים החל משנת 2011, הנוגעים בין היתר לענייני משמורת הקטינים. כפי שעולה מהחלטות קודמות, יחסיהם מאופיינים בסכסוך בעצימות גבוהה ובמעורבות משמעותית של גורמי רווחה וטיפול.

3.

ביום 14.3.2019 הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שבה ביקשה היתר להגר עם ילדיה לצ'ילה, מדינת מולדתה. בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחה מטעמו לצורך מתן חוות דעת בנושא. ביום 3.11.2019 הגיש המומחה את חוות דעתו הראשונה, שבה המליץ כי המשיבה תישאר בישראל למען טובת הילדים, ומכל מקום קבע כי אין לאפשר למשיבה להגר עם הקטינים לצ'ילה. ביום 5.3.2020 הגיש המומחה חוות דעת מעודכנת, שגובשה לאחר ששוחח עם הפסיכולוג המטפל של הילדים. בשלב זה חזר המומחה על עמדתו כי לטובתם של הילדים רצוי שהמשיבה תישאר בישראל, אך שינה את דעתו לעניין הצטרפותם של הקטינים אליה, והמליץ כי אם תחליט לנסוע לצ'ילה בכל זאת, תותר הגירת הילדים עמה.

4.

ביום 28.7.2020 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעתה של המשיבה והתיר לה להגר עם הילדים לצ'ילה. בית המשפט לענייני משפחה הגיע למסקנה זו לאחר עיון בחוות דעתו של המומחה, וכן לאחר ששמע את הצדדים, את עדויותיהם של המומחה ושל הפסיכולוג המטפל, כמו גם את הילדים עצמם ביום 26.7.2020. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי המבקש אינו יכול ואינו ראוי לשמש משמורן יחיד במקרה שבו המשיבה תעזוב את הארץ. באשר לבן הבכור, שהיה כבן 17 במועד מתן פסק הדין, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הוא יצטרף לאמו ולאחיו בחלוף כשנה, לאחר שישלים את לימודיו בבית הספר התיכון.

5.

המבקש הגיש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וביום 10.11.2020 זה התקבל (עמ"ש 49167-08-20, סגן הנשיא מ' סובל , השופט ד' טפרברג והשופטת מ' אילני ). בית המשפט המחוזי עמד על השינוי שחל בעמדתו של המומחה, כמתואר לעיל, ובנוסף, הדגיש את הקושי הצפוי כתוצאה מהפרדה בין האחים למשך כשמונה חודשים. אשר על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי יש למנות מומחית נוספת מטעם בית המשפט, שתיתן חוות דעת עצמאית בעניין.

6.

לאחר שהמומחית נפגשה עם כל אחד מהצדדים ועם כל אחד מהקטינים בנפרד, ביום 21.3.2021 היא הגישה את חוות דעתה ובהמשך אף העידה בבית המשפט לענייני משפחה. לעמדתה של המומחית, ישנו פוטנציאל לניכור הורי מצד המבקש, אשר להערכתה עלול להתממש במקרה שהקטינים יוותרו עמו בארץ, עד כדי ניתוק הקשר עם המשיבה. המומחית ציינה אמנם כי שני הקטינים אמרו לה שאינם מעוניינים להגר לצ'ילה עם אמם, אך העריכה כי דבריהם לא הביעו את רצונם האותנטי, אלא שיקפו לחץ שהופעל עליהם מצד המבקש. בסופו של דבר, המומחית המליצה אף היא להתיר את הגירת הקטינים עם המשיבה לצ'ילה, תוך הצבת תנאים לשמירת הקשר בינם לבין המבקש והקפדה על מסגרת טיפולית מתאימה ועל הדרכה הורית למשיבה. עוד הוסיפה המומחית כי המלצתה זו לא תשתנה במקרה שבו האח הבכור יוותר בארץ עם גיוסו לצה"ל.

7.

בסיכומיו טען המבקש, כי המומחית לא ייחסה משקל מספק לרצונם של הקטינים, והחליטה במקומם מהי טובתם כפי שנראתה בעיניה. עוד טען המבקש, לראשונה בשלב הסיכומים, כי היה על בית המשפט לענייני משפחה למנות לקטינים אפוטרופוס לדין, ולמצער לקיים שיחה נוספת עם הקטינים בטרם יכריע בתביעה, בחלוף כשנה מאז הפעם הקודמת שבה נפגש עמם.

8.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדתה של המומחית וקבע כי יש להתיר את הגירת הקטינים עם המשיבה. בית המשפט לענייני משפחה ציין, בין שאר נימוקיו, כי התרשמותו היא שהקטינים יקיימו קשר עם המבקש אם ייסעו עם המשיבה, ולעומת זאת, אם יישארו בארץ קיים סיכוי גבוה מאד לכך שינתקו לחלוטין קשר עם המשיבה. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי לא ראה מקום למנות לקטינים אפוטרופוס לדין, בנסיבות שבהן הדבר התבקש רק בשלב הסיכומים וכאשר עמדתם נשמעה בפועל על-ידי המומחית, באופן חופשי ובשיחה פרטית עם כל אחד מהם. אשר לשמיעת הקטינים על-ידי בית המשפט, צוין כי בנסיבות העניין הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מחשיפה נוספת של הקטינים לסכסוך עולה על התועלת, בהתחשב בשיחה שנערכה בינם לבין המותב כשנה קודם לכן, כמו גם בשיחות שקיימו עמם המומחים.

9.

ביום 21.12.2021 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וטען כי לא היה מקום להתיר את הגירת הקטינים לצ'ילה, תוך ניתוקם ממנו ומסביבתם הטבעית והמוכרת. המבקש טען כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בכך שאימץ באופן מלא את חוות דעתה של המומחית, תוך התעלמות מהעמדה השונה שהביע המומחה הקודם בחוות דעתו. המבקש הוסיף וטען כי היה מקום להתחשב ברצונם של הקטינים ולשמוע את קולם, בשים לב לכך שגדלו והתבגרו מאז נפגשו עם השופטת בבית המשפט לענייני משפחה.

10.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי לא נמצאה כל עילה להתערב בממצאיו של בית המשפט לענייני משפחה ובמסקנתו. בית המשפט המחוזי הבהיר כי לא נפל פגם בכך שבית המשפט לענייני משפחה ביסס את מסקנתו בחוות הדעת האחרונה שהוגשה, וציין כי עמדתה של המומחית אף מקבלת משנה חיזוק נוכח העובדה שהמומחה הקודם הגיע למסקנה זהה לאחר ששב ושקל את העניין. בית המשפט המחוזי אף קבע כי בנסיבות העניין אכן היה רצוי להימנע מהמחיר הכרוך בחשיפת הקטינים בצורה ישירה לסכסוך בין הוריהם, בין על דרך שיחה נוספת עם השופטת ובין על דרך מינוי של אפוטרופוס לדין.

הבקשה לרשות ערעור

11.

ביום 24.3.2022 המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה עותר המבקש לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שישקול את עמדתם ואת רצונם של הקטינים, וכן לצורך מינוי אפוטרופוס לדין שייצג אותם בנפרד מהוריהם. עיקר טענותיו של המבקש מכוונות לכך שבית המשפט לענייני משפחה נמנע מלשמוע את קולם של הקטינים, ולפיכך פסק הדין התעלם מרצונם שלא לעזוב את הארץ. בבקשה נטען כי בית המשפט לענייני משפחה נפגש עם הילדים לפני כשנתיים, ואילו המומחית נפגשה עמם לפני כשנה. זאת, חרף זכות היסוד של הקטינים כי קולם יישמע בזמן אמת ובאופן בלתי-אמצעי, ובפרט לנוכח ההתפתחות שחלה ברמת הבגרות, בהבנת המציאות ובגיבוש הרצון העצמי שלהם. עוד צורף לבקשה מכתב בשמה של הקטינה לבית משפט זה, שבו היא מביעה את רצונה להישאר בארץ ומפרטת את סיבותיה לכך.

14.

לצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע, שבה עתר המבקש לאי-הסרתו של צו עיכוב היציאה של הילדים מהארץ, אשר בהתאם להחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 23.3.2022 תוקפו עמד לפוג ביום 27.3.2022. ביום 24.3.2022 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין עד להחלטה אחרת.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" נבחנות ככלל על-פי אמות המידה המחמירות שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). אמנם, בית משפט זה עמד על כך שיש מקום להנמיך את הרף הנדרש לצורך מתן רשות ערעור כשמדובר בתביעות הנוגעות להפרדת ילדים מהוריהם, אולם בד בבד נקבע גם כי גמישות דיונית זו אינה בגדר רשות ערעור "אוטומטית" ויצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות (בע"ם 1035/14 פלונית נ' פלוני , פסקה 23 (31.3.2014); בע"ם 1273/21 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (7.4.2021)). לאחר ששקלתי את הדברים, אני סבורה כי אף בהינתן אמת המידה המקלה האמורה, אין מקום לתת רשות ערעור בענייננו.

16.

בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי עמדתם של הקטינים לא נשקלה בבית המשפט לענייני משפחה וכי פסק הדין ניתן בהתעלם מרצונם. אין ספק כי נקודת המוצא העקרונית לדיון היא שקיימת חשיבות לשמיעת עמדתם של קטינים בהליכים הנוגעים אליהם. תפישה זו עוגנה בין השאר בתקנה 49 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, ואף חזרה והוכרה בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: בע"ם 27/06 פלוני נ' פלונית , פסקה 18 (1.5.2006); בע"ם 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה, פסקה 6 (19.4.2012); רע"א 492/17 פלוני נ' עיריית חולון – מחלקת הרווחה , פסקה י"ב (19.1.2017)). הדברים יפים גם לענייננו. אלא, שהלכה למעשה, מעקב אחר פרטי ההליכים ותוכנם של פסקי הדין שניתנו מעלה כי במקרה דנן דבריהם של הקטינים נשמעו ונשקלו, והרשמים שעלו מהשיחות עמם פורטו הן בחוות הדעת של המומחית והן בפסק הדין. לא מצאתי אפוא כי טענות המבקש מצדיקות את השבת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, בוודאי בחלוף שנתיים מאז הוגשה תביעת המשיבה.

17.

בטרם סיום מצאתי לנכון להוסיף, כי אכן תיקים שעניינם הגירה של אחד ההורים בלוויית ילדים קטינים כרוכים תמיד בהכרעות קשות (ראו: בע"ם 4028/12 פלוני נ' פלונית , פסקה י"ב (10.7.2012)). אולם, כל החלטה בהליכים מסוג זה כוללת השלכות משמעותיות על הצדדים המעורבים, ולמרבה הצער אין דרך להימנע מכך. מכל מקום, בקושי אנושי זה – אף שטיבו מובן וכואב – אין לבדו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כאשר הדברים נבחנו היטב על-ידי שתי הערכאות הקודמות. יש לקוות כי הצדדים ישכילו, כל אחד מצדו, לתרום לשימור הקשר של הילדים עם שני ההורים, קודם כול לטובת הילדים עצמם.

18.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 24.3.2022 מבוטל. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.