בע"מ 2109/09 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה ע'יי ב''כ משרד הרווחה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 5.2.2009 (כבוד השופט א' שילה ) בע"מ 3282-10-08 אשר החליט שלא לצרף את המבקשת כצד לערעור אותו הגישה המשיבה 5, בתה של המבקשת, כנגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון מיום 30.7.2008 (כבוד סגן הנשיא , השופט ש' בוקובסקי ) בתמ"ש 7381/05. במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה מונתה המשיבה 2, "שי" אפוטרופוס וטיפול בחסויים בע"מ (להלן – שי אפוטרופסות ), לאפוטרופוס על גופה ורכושה של המבקשת.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

המבקשת, ילידת שנת 1924, הוכרזה על ידי בית המשפט לענייני משפחה כחסויה. ברקע הדברים קיים סכסוך, בין היתר, בסוגיית "השליטה" בענייניה הכספיים של המבקשת בין בנותיה, המשיבה 5 והמשיבה 3.

2.

המבקשת פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון בבקשה להוצאת צו הגנה כנגד בתה, המשיבה 3. בית המשפט התרשם כי בתה השנייה, המשיבה 5, היא זו שעמדה מאחורי הגשת הבקשה מבלי שהמבקשת מבינה את ההליך ומעורבת בו. בבדיקה שערכו שירותי הרווחה נמצא כי המבקשת הועברה מדירתה לדירת המשיבה 5 אשר גרמה לניתוק המבקשת מאחרים, לרבות מהמשיבה 3, וכי המבקשת נתונה לשליטתה המוחלטת של המשיבה 5. זו האחרונה סירבה לשתף פעולה עם פקידת הסעד להגנה על חוסים (להלן – פקידת הסעד ) לצורך הכנת תסקיר וכן מנעה כל פיקוח של גורם מקצועי על מצבה של המבקשת. לבסוף, כאשר הצליחה פקידת הסעד להיכנס לדירה, בסיועה של המשטרה, התברר כי התנאים בהם התגוררה המבקשת בדירת המשיבה 5 היו בלתי ראויים. בעקבות כך, בחודש פברואר 2005, הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון בקשה מטעם פקידת הסעד לקבלת סעדים שונים בשל החשש שהמבקשת נמצאת כבת ערובה בידי המשיבה 5, אשר לא שיתפה פעולה עם הגורמים הטיפוליים. בתסקיר שהוגש במסגרת ההליך הנ"ל העריכה פקידת הסעד כי כתוצאה מהתנהגותה של המשיבה 5 לא מקבלת המבקשת את הטיפול לו היא זקוקה.

3.

בעקבות כך, פנה בחודש יוני 2005 המשיב 1, היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות בא כוחו היועץ המשפטי במשרד הרווחה, לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למנות את "שי אפוטרופסות" כאפוטרופוס על גופה ורכושה של המבקשת. בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון (כבוד השופט ש' בוקובסקי ) דן בבקשת המשיב 1 ובדק בשלב הראשון האם מצבה הבריאותי של המבקשת אכן מצריך מינוי אפוטרופוס לגופה ולרכושה. נקבע כי המבקשת הינה חסויה ואכן זקוקה למינוי אפוטרופוס בהתאם לחלופה המנויה בסעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, לפיה המבקשת אינה יכולה לדאוג לענייניה ואין מי שמוסמך לדאוג להם במקומה. בהחלטתו הסתמך בית המשפט הן על חוות דעת של מומחים בתחום הפסיכיאטריה, הן על תסקירי פקידות הסעד והן על התרשמות ישירה מהמבקשת על סמך שיחה שקיים עימה כבוד השופט בוקובסקי בעת הדיון.

מאחר ונמצא כי יש אכן צורך למנות אפוטרופוס למבקשת פנה בית המשפט לענייני משפחה לבדוק את שאלת זהות האפוטרופוס. בתוך כך, נשללה האפשרות למנות את המשיבה 5 כאפוטרופוסית למבקשת, למרות שהמבקשת ביטאה את רצונה לפיו בתה זו תטפל בענייניה. בית המשפט לענייני משפחה בחן את האפשרות להתחשב בדעתה של המבקשת וקבע, לאחר שבדק בהרחבה וביסודיות את הקשר בין המבקשת למשיבה 5, כי רצונה של המבקשת אינו רצון חופשי שיש להתחשב בו, כי אם ההיפך; תלותה של המבקשת במשיבה 5 והקשר הבעייתי ביניהן פוגעים ביכולתה של המבקשת להביע דעה עצמאית בעניין האפוטרופסות. בית המשפט לענייני משפחה אף הוסיף כי רצונה של המבקשת, אם אכן היה מדובר ברצון חופשי, נדחה מפני צרכיה וטובתה. לפיכך, החליט בית המשפט לענייני משפחה כי טובת המבקשת הינה במינוי אפוטרופוס ניטראלי ומינה את "שי אפוטרופסות" לאפוטרופוס על גופה ורכושה של המבקשת.

4.

על פסק דין זה הגישה המשיבה 5 ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. המבקשת מצידה, הגישה בקשה להצטרף להליך זה כמערערת. על בקשה זו חתומה המבקשת בעצמה כאשר בא כוחה של המשיבה 5, עו"ד בצלאל הוכמן, חתום בתחתית הבקשה כמי שהמבקשת חתמה בנוכחותו על הבקשה. בית המשפט המחוזי מרכז, בהחלטה קצרה, דחה את בקשתה בזו הלשון: "אין מקום לצרף את החסויה כמערערת כאשר במצב הדברים דהיום היא מיוצגת באמצעות האפוטרופא". על החלטה זו נסובה הבקשה שלפניי.

5.

בבקשתה טוענת המבקשת כי כל רצונה הוא להביא את עמדתה בפני בית המשפט וכי תינתן לה הזכות להביע את דעתה על הצורך במינוי אפוטרופוס חיצוני.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה אני סבור כי דינה להידחות. הבקשה אינה חורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה וכל כולה תחומה בעובדות העניין [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. בית משפט לענייני משפחה, אשר על פסק דינו נסמך בית המשפט המחוזי בהחלטתו נשוא בקשה זו, בחן את הראיות לעומקן, התרשם מהעדויות ומחוות הדעת שהוגשו לו וקבע כי המבקשת אינה במצב נפשי בו היא מסוגלת לקבל החלטות וכי היא אינה פועלת מתוך רצון חופשי אלא תחת השפעה בלתי הוגנת של המשיבה 5. משכך יש למנות לה אפוטרופוס חיצוני ולא את המשיבה 5. בקביעה זו כי יש למנות אפוטרופוס חיצוני למבקשת, בשים לב לקשר שלה עם המשיבה 5 ולאחר שנמצא כי המערערת אינה כשירה לפעול בשם עצמה, אין להתערב, בוודאי שלא במסגרת דיון בגלגול שלישי. לפיכך, ומשהוכרזה המבקשת כחסויה ומונה לה אפוטרופוס הרי שנשללה כשירותה המשפטית לפעול בעצמה ואין היא יכולה להצטרף כצד להליך.

8.

בשולי הדברים אוסיף כי מהבקשה ומהמסמכים אשר צורפו לה עולה כי, ככל הנראה, מי שעומדת מאחרי הגשת הבקשה הינה בתה של המבקשת, המשיבה 5, ולא המבקשת בעצמה. ראשית, על הבקשה עצמה מופיעה תוספת בחתימתה של אילנה לפיה היא מתחייבת להעביר את העתק הבקשה לשושנה. שנית, בשולי הבקשה חתום בא כוחה של המשיבה 5 כמי שהמבקשת חתמה על הבקשה בנוכחותו.

יתרה מכך, בתיק בית המשפט נמצאו שתי בקשות רשות ערעור. הבקשה האחת, היא הבקשה עליה נסוב ההליך. הבקשה האחרת, מצויה גם היא בתיק בית המשפט אך לא מוטבעת עליה חותמת "התקבל" של בית המשפט העליון, היא אינה כרוכה עם קבצי הנספחים שהוגשו בבקשה המקורית ואין עליה חתימה של המבקשת. בבקשה זו מיוצגת המבקשת על ידי בא כוחה של המשיבה 5. לא ברורה הדרך בה השתרבבה בקשה זו לתיק בית המשפט. מניסוח הבקשה עצמה עולה כי הטענות המופיעות בה הן של המבקשת ושל המשיבה 5 ביחד. מכאן, נראה שההליך הוא פרי יוזמתה של בתה של המבקשת, המשיבה 5, ולמבקשת אין כל נגיעה אליו. על הקשר בין השניים עמד כבר בית המשפט לענייני משפחה ודומני שהדברים מדברים בעד עצמם.

סוף דבר, הבקשה אינה מעלה נימוק ראוי למתן רשות ערעור והיא נדחית בלא צו להוצאות. אולם, הסוגיה הצריכה להטריד את כל הנוגעים בדבר, אשר אינה המוקד של בקשת רשות הערעור שלפניי

(העוסקת, כזכור, בשאלת צירופה של המבקשת כצד לערעור שאותו הגישה המשיבה 5), נוגעת לגורלה של המבקשת. יש מקום לקוות כי כל הנוגעים בדבר יעשו ככל שביכולתם על מנת לאפשר למבקשת ליהנות מתנאי מגורים ומחייה ראויים והולמים את גילה המתקדם ואת מצבה הבריאותי.