בע"מ 2170/15 פלוני נ. פלוני

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בעמ"ש 1439-05-12 מיום 16.11.2014, בה ניתנה הבהרה על פסק הדין המקורי מיום 10.10.2012 ( השופטים נ' מוניץ, ב' ארבל ו י' אברהם ) הנוגעת לסכום העומד לחלוקה בין הצדדים.

רקע

1.

מדובר בסכסוך ירושה בין ארבע אחיות לבין אחותן החמישית, כולן היורשות היחידות של אביהן המנוח, על פי צוואתו. הסכסוך נוגע לסכום כסף שהפקיד האב מספר שנים טרם פטירתו בחשבון הבנק של אחת מבנותיו ובעלה – המבקשים. עלתה בין המבקשים לבין ארבע האחיות הנוספות מחלוקת בדבר השאלה האם מדובר בכספי מתנה או שמא בחלק מן הירושה על פי הצוואה. בית המשפט לענייני משפחה בטבריה קבע כי מדובר בחלק מן הירושה (תמ"ש 54420-11-10 מיום 21.3.2012, כב' סגנית הנשיא א' בוהדנה ), ובערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת אושרה קביעה זו (עמ"ש 1439-05-12 מיום 10.10.2012). אולם, בהליכים השונים בעניין נקבעו קביעות שונות וסותרות בנוגע לשיעור הסכום. בעוד בית המשפט לענייני משפחה קבע כי יש לחלק את הסכום שהיה בחשבון במועד הפקדתו על ידי האב (בתוספת ריביות מיום זה ועד לתשלום בפועל), בית המשפט המחוזי קבע כי הסכום לחלוקה הוא הסכום שהיה בחשבון במועד פטירת האב, בתוספת ריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. החלטתו של בית המשפט המחוזי (להלן: פסק הדין המקורי ) פתחה פתח לפרשנויות סותרות, בין היתר עקב שינויים שהיו בחשבון הבנק במהלך התקופה המדוברת, בכללם הוצאת סכום כסף נכבד מהחשבון, על ידי המבקשים, כשבוע לפני פטירת המנוח.

הקושי בפרשנות פסק הדין עלה במסגרת הליכים שנפתחו בהוצאה לפועל לביצוע פסק הדין כנגד המבקשים. בהליך שהתנהל בהוצאה לפועל בין המבקשים לבין אחת מהאחיות היורשות, שאיננה המשיבה, הוגש והתקבל ערעור בגלגול שלישי על החלטת רשמת הוצאה לפועל. בהחלטת הערעור שניתנה בדן יחיד על ידי כב' השופט י' אברהם , אחד משופטי המותב בפסק הדין המקורי, נקבע כי הסכום במועד הפטירה הוא הסכום שהמבקשים טענו שהיה בחשבון באותו מועד, טענות אשר המשיבה באותו הליך לא חלקה עליהן (רמ"ש 2446-10-13 מיום 29.12.2013). בקשת רשות ערעור על כך לבית המשפט העליון נדחתה (בע"מ 903/14 מיום 19.3.2014, כב' השופט י' דנציגר ), כך שהחלטה זו עומדת בעינה בכל הנוגע לאחות שהיתה צד לאותו הליך.

במסגרת הליך אחר בהוצאה לפועל שנפתח על ידי המשיבה כנגד המבקשים, ביקשה הרשמת מרכב תלתא שישב בהליך המקורי בבית המשפט המחוזי הבהרה על פסק דינו המקורי. בהבהרה זו נקבע כי גובה הסכום שהיה במועד הפטירה ייקבע על פי אישור הבנק. כמו כן התייחס בית המשפט לסכום הכסף שהוצא על ידי המבקשים כשבוע טרם הפטירה, ופסק כי הסכום לחלוקה כולל סכום זה שהוצא מהחשבון. בהתייחסו לריבית הוסיף בית המשפט קביעת ריבית ממועד הפטירה ועד להגשת התביעה, קביעה שלא נכתבה בצורה מפורשת בפסק הדין המקורי (עמ"ש 1439-05-12 מיום 16.11.2014). יש לציין כי הסכום במועד הפטירה בתוספת הסכום שהוצא מהחשבון על ידי המבקשים, הינו גבוה מהסכום שקבע בית המשפט בהחלטתו בדן יחיד, בכל הנוגע ליורשת האחרת.

הבהרה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקשים סוברים כי מדובר בתיקון מהות פסק הדין ולא בהבהרה בלבד, ושיש לפעול בהתאם לפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט י' אברהם , לגבי כלל היורשות. המשיבה תומכת בתוצאת הבהרת פסק הדין האמורה. המשיבה הוסיפה וטענה טענות כנגד פסק הדין שניתן בדן יחיד על ידי כב' השופט

י' אברהם , אולם כפי שיובהר בהמשך לא מצאתי לנכון להתייחס אליהן.

דיון והכרעה

1.

סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל מאפשר לרשם ההוצאה לפועל לפנות בבקשת הבהרת פסק דין לבית המשפט שנתנו. הבהרת פסק הדין הופכת לחלק מפסק הדין המקורי וחלה על כל הצדדים בו. בעל דין רשאי לערער על החלטת ההבהרה כשם שרשאי לערער על פסק הדין, שכן הפירוש שניתן לפסק הדין איננו בהכרח טפל ועשוי לשנות את מהות ההכרעה (רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (18.1.2007)). יוזכר כי בענייננו מדובר בגלגול שלישי.

2.

השאלה העומדת לפנינו איננה מהו הסכום הראוי לחלוקה בין היורשות, שכן שלב הערעור על פסק הדין בבית משפט לענייני משפחה נמצא מאחורינו. כמו כן אין מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופט י' אברהם , במסגרתה כאמור ניתנה החלטה המצביעה על סכום שונה. השאלה שלפנינו היא כיצד יש לפרש את פסק הדין המקורי שניתן בערעור, והאם ניתן להבינו באופן לפיו הוא מורה על חלוקת הסכום שהיה בחשבון המבקשים כשבוע לפני מועד הפטירה.

אמנם עולה מלשון פסק הדין המקורי כי הסכום לחלוקה הוא הסכום שהיה מצוי בחשבון במועד הפטירה והוא בלבד. אולם, הסכום שהוצא מהחשבון על ידי המבקשים כשבוע קודם לכן ושזכה להתייחסות מפורשת בהבהרת פסק הדין, אוזכר בפסק הדין המקורי תוך שהתקבלה קביעתו העובדתית של בית משפט לענייני משפחה לפיה מדובר בסכום שהוצא מהחשבון ולא הוחזר אליו וזאת שלא כדין. על כן, ההבהרה איננה מוסיפה קביעה מהותית שלא נידונה כלל בפסק הדין המקורי, וניתן לראות בה כהבהרה המובילה לתוצאה הגיונית ומתבקשת המתיישבת עם כלל הקביעות לאורכו של פסק הדין המקורי ועם כוונתו המקורית של בית המשפט. כך גם לעניין הריביות. קביעת הסכום לחלוקה כסכום שהיה בחשבון במועד הפטירה נועדה להביא לחלוקת הסכום שהופקד כולל ריביות שהפיק לכל אורך התקופה בה היה מצוי בחשבון, וכל עוד היה בידי המנוח. משנפטר המנוח, הרי שיש להוסיף ריבית נוספת. על כן, גם ההבהרה הנוגעת לתוספת ריבית מיום הפטירה ועד ליום הגשת התביעה מתיישבת עם נימוקי השופטים שהוצגו בפסק הדין המקורי. נראה כי ההבהרה אינה מוסיפה קביעות מהותיות שלא נידונו, ומתיישבת עם פסק הדין המקורי של בית המשפט.

3.

אציין כי מתעורר קושי מכך שנקבעה קביעה שונה לגבי יורשות שונות שצריכות לרשת חלק שווה מאותה ירושה, ושהחלטת ההבהרה איננה חלה על אחת מהן לאור החלטה סותרת התקפה לגביה. קושי זה מתחזק לאור העובדה שההחלטה הסותרת בדן יחיד (רמ"ש 2446-10-13), ניתנה על ידי אחד השופטים היושבים בהרכב שדן בפסק הדין המקורי ובהחלטת ההבהרה עליה נסובה בקשה זו. עם זאת, אין מקום להתערב בכך, שכן כאמור, בענייננו אין מדובר בבקשת רשות ערעור על ההחלטה שניתנה בדן יחיד בנוגע ליורשת האחרת. מכאן גם שאין מקום לקבל בהליך דנן טענות המשיבה הנוגעות לאותה החלטה. טענות מסוג זה היה להן מקום בבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה על ההחלטה האמורה.

הנה כי כן, יש וגורלם של הליכים שונים אינו זהה. אך יובהר כי בהליך ממוני גרידא, בית המשפט פועל במסגרת עמדות הצדדים כפי שהוצגו לפניו. בראייה רחבה יותר של מקרה דנא, רב הנזק על התועלת בשאיפה של בית המשפט בשלב זה להגיע לתוצאה אחידה בהליכים השונים. מסקנה זו לא רק נגזרת משיקולי סדרי דין – שכוחם אינו מבוטל. בהקשר זה יש לזכור כי מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. בהליך כזה ניתן לשקול אף שיקולים מעשיים. יודגש כי הפער הקיים בין התוצאות בהליכים השונים, אינו כשלעצמו מהותי ביחס לחלק של כל אחת מהיורשות מהעיזבון.

4.

על כן, הבקשה נדחית. לנוכח נימוקיי, אין צו להוצאות.