פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
2222/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית
המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ב' ארבל, השופט הבכיר ז' הווארי והשופט ש'
אטרש) בעמ"ש 15119-07-14 מיום 12.2.2015
בשם המבקשת:
עו"ד בשאיר פאהום-ג'יוסי
החלטה
1.
המבקשת והמשיב (להלן: בני הזוג ) התגרשו בשנת 2007. ביום 20.3.2008 נתן בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט א' קולה ) תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בכל הנוגע לחלוקת הרכוש המשותף ביניהם, למעט לגבי דירת המגורים המשותפת (להלן: פסק הדין החלקי ). בפסק הדין החלקי נקבע כי "חובות אשר פורטו בתצהירי עדות ראשית [...] הרי שלחובות אלה על הצדדים לשאת בחלקים שווים, כך שכל אחד מהם ישא במחצית מהחובות". עד למועד שבו ניתן פסק הדין החלקי הגישה רק המבקשת תצהיר כאמור תוך שנקבע כי המשיב יגיש את תצהירו בתוך 30 ימים. בסופו של דבר הוגש תצהיר המשיב בחלוף 39 ימים מיום מתן פסק הדין החלקי.
2.
ביום 24.2.2013, כחמש שנים לאחר מתן פסק הדין החלקי ועל בסיסו, הגיש המשיב תביעה נגד המשיבה לתשלום מחצית מחובותיו שפורטו בתצהיר. בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופטת ר' גורביץ' ) דחה את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. נקבע כי יש לקרוא את פסק הדין החלקי כמורה רק על חלוקת חובות המבקשת בין בני הזוג כפי שפורטו בתצהיר מטעמה, שכן רק חובות אלה עמדו לפני בית המשפט במועד מתן פסק הדין החלקי. משכך, תביעת המשיב היא בבחינת ניסיון "לפתוח מחדש" את ההתדיינות הרכושית בין הצדדים שהוכרעה באופן סופי בפסק הדין החלקי שבינתיים הפך לחלוט. סופו של דבר, נקבע כי קם השתק עילה המונע מהמשיב להגיש את תביעתו.
3.
המשיב ערער על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ב' ארבל , השופט הבכיר ז' הווארי והשופט
ש' אטרש ) קיבל את הערעור. נקבע כי פסק הדין הכריע באופן מהותי כי חובות בני הזוג שנצברו במהלך החיים המשותפים (להלן: החובות המשותפים ) יתחלקו ביניהם באופן שוויוני בהתאם לפירוט בתצהירים שהוגשו. משלא נקבע כי תצהירו של המשיב הוגש שלא כדין, חרף האיחור הקל שנפל בהגשתו, הרי שהתצהיר הוגש כדין לתיק בית המשפט ויש לקרוא את פסק הדין החלקי כחל גם על החובות שפורטו בו. נקבע כי פרשנות זו – המביאה לנשיאה הדדית של הצדדים בחובות המשותפים – עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד המקובלים בדבר חלוקת חובות שוויונית בעת פירוק התא המשפחתי; ועם הוראות חוק יחסי ממון, התשל"ז-1973 שגם ביסודו מנגנון שוויוני לחלוקת הרכוש המשותף. בהמשך לכך נקבע כי יש לראות בתביעת המשיב בקשה לביצוע פסק דין בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 . ואולם, הואיל ופסק הדין החלקי קבע רק "הוראות מסגרת" בדבר חלוקה שוויונית של החובות המשותפים, הוא אינו אכיף כשלעצמו ויש לצקת לתוכו תוכן מעשי. לפיכך, קיבל בית המשפט קמא את הערעור והורה על השבת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה כדי שיכריע בדבר חלוקת החובות המשותפים לגופם של דברים.
4.
מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. בתמצית, טענה המבקשת כי אין להסכין לפרשנותו של בית המשפט קמא את פסק הדין החלקי שכן לא יתכן שהמבקשת הסכימה לקבל על עצמה מחצית מחובות המשיב מבלי שידעה מה טיבם ושיעורם המדויקים;
כי שגה בית המשפט קמא שקבע כי המשיב הגיש את תצהירו בהתאם למסגרת הדיונית שנקבעה; כי במסגרת הליך מאוחר בין הצדדים בנוגע לחלוקת הזכויות בדירת המגורים התנגדה המבקשת לחובותיו הנטענים של המשיב בתצהיר; וכי בשנים שחלפו הסתמכה המבקשת על פסק הדין החלקי כפסק דין חלוט וכלכלה צעדיה בהתאם.
5.
דין הבקשה להידחות. בעיקרם של דברים מוקדו טענות המבקשת בהשגותיה על האופן שבו פירש בית המשפט קמא את פסק הדין החלקי, תוך שהוצגו נימוקים מדוע יש לשוב ולאמץ הפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. טענות אלו אינן מציגות שאלה רחבה אלא נטועות בנסיבות המקרה ובגדר עניינם הפרטני של בני הזוג. בנתון לכך, לא קמה עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" ) רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כמו כן, כידוע, גם העובדה ששתי הערכאות שדנו במקרה הגיעו לתוצאות שונות אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (בע"ם 1866/15 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (15.4.2015)).
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ג בתמוז התשע"ה (30.6.2015).
ש ו פ ט