בע"מ 2239/18פלוני נ. פלוני

1.

בית משפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ע' שילה ) קיבל את תביעת המשיבה 3 (להלן: האם ) להחזרת ילדיה הקטינים, המשיבים 2-1, לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991. פסק הדין ניתן ביום 8.2.2018, ובהחלטה משלימה מיום 1.3.2018 הורה בית המשפט כי החזרת הילדים תתבצע ביום 18.3.2018.

2.

ביום 5.3.2018 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין ועל ההחלטה, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי (השופט ד' טפרברג ) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה מיום 12.3.2018 נקבע כי המבקש איחר את המועד להגשת הערעור על פסק הדין, וכי מעבר לכך הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה מבלי לפרט את כל העובדות הרלבנטיות ומבלי שצורף לה תצהיר. יצוין כי יום למחרת מתן ההחלטה הגיש המבקש בקשה להארכת מועד.

3.

היום, 15.3.2018, הגיש המבקש בקשה זו לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.3.2018, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע.

4.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.

ראשית יצוין, כי במישור הדיוני נראה כי נכון היה להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע חלף הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וזאת לנוכח העובדה שהמבקש לא השיג על הקביעה לפיה הערעור הוגש באיחור אלא הוא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, ומכאן שלכאורה השתנו הנסיבות. אך גם לגופם של דברים לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. ראשית, לאחר מתן פסק הדין נקודת המוצא היא שיש להחזיר את הילדים למדינת המוצא, והמבקש נדרש להראות טעם של ממש על מנת לעכב את חזרתם. טעם כאמור לא הוצג. שנית, הבקשה הוגשה היום, יום חמישי 15.3.2018, אף שההחלטה ניתנה לפני שלושה ימים, ביום 12.3.2018, והמשמעות בפועל היא שהאם שעתידה לעשות את דרכה לארץ במטוס כבר מחר, יום ו' 16.3.2018 (ואולי עוד מספר שעות, בהתאם לשעון המקומי), תאלץ לדחות את הטיסה או להגיע לארץ לשווא (הודעה מטעם האם מיום 14.3.2018 שהוגשה לבית משפט לענייני משפחה). למותר להוסיף כי אין מדובר בפעולה בלתי הפיכה וכי ככל שהבקשה להארכת מועד להגשת ערעור תתקבל והערעור יתקבל לגופו, יוכל המבקש לנקוט בהליך המתאים לביצוע פסק הדין.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. אין צו להוצאות.