בע"מ 224/17 פלוני נ. פלוני

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.12.2016 (עמ"ש 57110-06-16, השופטים י' וילנר , ס' ג'יוסי

ו- ח' שרעבי ). בפסק דין זה דחה בית המשפט המחוזי ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיום 29.5.2016 (תמ"ש 10481-05-14, השופט נ' סילמן ).

2.מקורה של הבקשה הוא בתביעה שהגיש יוסף כרסנטי ז"ל (להלן: האב ), עוד לפני פטירתו, להחזר הלוואה שלטענתו נתן לבנו, דניאל כרסנטי, ואשתו באותה עת, טלי מחליס (להלן: המשיבה ), בסך של 120,000 דולר במסגרת הסכם מיום 25.7.2000 (להלן: הסכם ההלוואה ). המשיבה, לעומת זאת, טענה כי היא מעולם לא חתמה על הסכם ההלוואה, וכי הסכום שקיבלה מהאב ניתן לה במתנה.

3.למען שלמות התמונה יצוין כי עובר למתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה נפטר האב, והמבקשת, שהיא בתו, המשיכה לנהל את ההליך בטענה כי היא יורשתו היחידה. לפיכך, יובאו טענותיו של האב כאילו נטענו על-ידי המבקשת.

4.בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה בקבעו כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכחת קיומו של הסכם הלוואה. בהסתמך על חוות דעתו של מומחה לבדיקת כתב יד שאותו מינה, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לא הוכחה אמיתותו של הסכם ההלוואה במאזן הסתברויות, והוסיף כי גם בעין בלתי-מזוינת נראה שיש שוני בין חתימות המשיבה על הסכם ההלוואה לבין דוגמאות חתימה אחרות שלה. בנוסף, נקבע כי גם מיתר חומר הראיות עולה שכספי ההלוואה הוענקו למשיבה במתנה.

5.המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וזה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי סבר גם הוא כי ממכלול הראיות בתיק עולה כי המבקשת לא הוכיחה את קיומו של הסכם ההלוואה.

6.הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי השארת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו תגרום לה ל"עוול בל ישוער", וכן טוענת כי הערכאות הקודמת שגו "שגיאה חמורה" בקבען כי הנטל להוכיח שהסכם ההלוואה אינו מזויף מוטל על המבקשת. המבקשת מעלה גם טענות בנוגע למסקנות העולות מחוות דעתו של המומחה לבדיקת כתב יד.

7.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כלל ידוע הוא כי אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" היא מחמירה, וכי תינתן רשות ערעור רק במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שבפני אינה מקיימת אמות מידה אלה, והמבקשת אף לא טענה לכך. כמו כן, לא השתכנעתי שלמבקשת ייגרם עיוות דין חמור אם לא תינתן לה רשות ערעור.

8.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, משלא התבקשה תגובתם של המשיבים, אין צו להוצאות.