פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם 224/22
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא מ' סובל וכב' השופטים מ'
אילני וא' סלע)
בעמ"ש
7519-05-21 מיום 12.12.2021
בשם המבקש:
עו"ד דין עדני
החלטה
1.
המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר אשר נישאו בשנת 1996, ולהם ילדים משותפים. כעולה מהחומרים שלפניי, בשנת 2003 נפתחה נגד המבקש חקירה פלילית, שבעקבותיה עזב את הארץ. בשנת 2004 עתרה המשיבה לסעד הצהרתי שלפיו היא הבעלים של מחצית מהזכויות בנכסי הצדדים במושב בר גיורא וברעננה. בסמוך לכך, הגישה המשיבה תביעת מזונות ולמשמורת הילדים (להלן ביחד: התביעות ). בחודש יוני ובחודש ספטמבר באותה השנה, התקבלו התביעות על בסיס הסכמתו של המבקש (להלן: פסקי הדין בהסכמה ). כשלושה חודשים לאחר הגשת התביעות, המשיבה הצטרפה למבקש שגר באותה העת בארגנטינה, יחד עם ילדיהם המשותפים. הצדדים נפרדו בשנת 2006, עת חזרה המשיבה ארצה, והתגרשו ביום 10.3.2014. בשנת 2012, בחלוף 8 שנים, הגיש המבקש תביעה לביטול פסקי הדין בהסכמה, והיא נמחקה בשנת 2013 מחמת אי התייצבות המבקש לדיוני ההוכחות. בשנת 2017 שב המבקש לארץ, והגיש
תביעה נוספת לביטול פסקי הדין בהסכמה.
2.
ביום 18.3.2021 דחה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט א' אליעז ) את תביעת המבקש. בית המשפט קבע כי הסכמת המבקש לתביעות הייתה למראית עין "ככל הנראה על מנת למלט רכוש מדי נושים", כלשונו (סעיף 164 לפסק הדין), ודחה את טענת המשיבה שהגישה את התביעות על רקע עזיבתו של המבקש את הארץ ורצונה להבטיח את זכויותיה הקנייניות ברכושם המשותף. זאת מאחר שהתנהלות הצדדים לאחר הגשת התביעות מלמדת כי לא הייתה בכוונתם להיפרד באותה עת. לצד זאת, קבע בית המשפט שיש לדחות את התביעה מכיוון שמתן סעד של ביטול התביעות מנוגד לתקנת הציבור ויהיה בו שימוש לרעה בהליכי משפט.
3.
המבקש לא השלים עם פסק הדין, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 12.12.2021 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא מ' סובל וכב' השופטים מ' אילני ו א' סלע ) את הערעור. בית המשפט עמד על ההלכה שלפיה נטל ההוכחה שמוטל על הטוען לחוזה למראית עין הוא גבוה, וקבע כי במקרה דנן המבקש לא עמד ברף האמור. בית המשפט ציין כי אין בעצם העובדה שבעת הגשת התביעות לא היה בכוונת הצדדים להיפרד כדי לסתור את טענת המשיבה שלפיה הגישה את התביעות על מנת להבטיח את זכויותיה הקנייניות. בית המשפט הוסיף שאף אם היה קובע כי מדובר בהסכמה למראית עין, לא היה בכך לסייע למבקש, מאחר שכפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה, המבקש היה מנוע מלבקש סעד של ביטול פסקי הדין המוסכמים. זאת, מכיוון שהדבר יפגע בטוהר ההליך השיפוטי, באמון הציבור במערכת המשפט וכן יהווה ניצול לרעה של הליכי משפט.
4.
מכאן הבקשה שלפניי, שבה חוזר המבקש על טענתו שהסכמתו ניתנה למראית עין, וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתערב בקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה בהקשר זה. המבקש מדגיש כי בכך נגרם לו עיוות דין חמור.
כמו כן, טוען המבקש שהן בית המשפט לענייני משפחה, הן בית המשפט המחוזי שגו בקביעתם כי אין ליתן סעד של בטלות בנסיבות העניין, מאחר שבכך המשיבה תצא נשכרת ממעשה המרמה שביצעה.
5.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית כללית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר הימנעות ממתן רשות לערער תגרום למבקש עיוות דין חמור (בע"ם 5823/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 9 (19.1.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). המקרה שלפניי אינו בא בגדר אמת מידה זו. הבקשה לא מעלה שאלה משפטית עקרונית, ואף המבקש לא טען אחרת. טענותיו של המבקש מתמקדות בכך שלשיטתו במקרה דנן שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין מדובר בהסכמה למראית עין, ובקביעתו כי אין ליתן סעד של בטלות בנסיבות העניין. מדובר בטענות ערעוריות באופיין אשר מכוונות ליישום הדין בנסיבות המקרה ולפיכך אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור (בע"ם 318/22 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (24.2.2022); בע"ם 5113/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 6 (6.12.2020). זאת, גם אם בעניין זה מסקנתו של בית המשפט המחוזי הייתה שונה מזו של בית משפט השלום ( בע"ם 984/19
פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (13.3.3019). גם לא מצאתי כי בנסיבות נגרם למבקש עיוות דין חמור, בשים לב לנסיבות שתוארו לעיל (בע"ם 6093/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 17 (26.11.2018)).
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ט באדר א התשפ"ב (2.3.2022).
ש ו פ ט