פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
2241/19
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלוני
4. פלונית
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
(כב' סגני הנשיא י' שבח וש' שוחט, והשופט י'
אטדגי) בעמ"ש 043250-12-17 מיום 17.2.2019
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
במוקד בקשה זו סכסוך בין המבקש לבין אחיו בקשר לעיזבונה של אמם המנוחה שהלכה לעולמה ביום 14.9.2011 (להלן: המנוחה ). המבקש הגיש בקשה לקיום צוואת המנוחה שלפיה הוא הזוכה הבלעדי בעיזבונה (להלן: הצוואה ). המשיבים התנגדו לבקשה זו, ותחתיה עתרו למתן צו ירושה שלפיו כל אחד משמונת ילדי המנוחה זכאי לשמינית מן העיזבון. ביום 16.11.2017 דחה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' גליק ) את הבקשה למתן צו לקיום צוואה; קיבל את התנגדות המשיבים לכך; והורה על צו ירושה כאמור. בית המשפט דחה את הטענה כי הצוואה מזויפת וקבע כי צורת הצוואה כשרה. עם זאת, בית המשפט אימץ את חוות הדעת מטעם המומחה שמינה (להלן: חוות דעת
המומחה ) שלפיה במועד עריכת הצוואה המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה. בצד האמור, בבחינת למעלה מן הצורך, צוין גם כי הצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת מצדו של המבקש.
2.
ביום 17.2.2019 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגני הנשיא י' שבח ו ש' שוחט , והשופט י' אטדגי ) את ערעור המבקש על פסק הדין האמור, משלא מצא עילה להתערב בממצאים שקבע בית המשפט לענייני משפחה ושעמדו בבסיס הכרעתו, כמפורט לעיל. במיוחד הודגש כי אין בסיס להתערב בממצאי חוות דעת המומחה שעל בסיסה נקבע כי המנוחה לא הייתה כשירה להבחין בטיבה של צוואה. בית המשפט סקר בהרחבה את עיקרי חוות הדעת, והדגיש כי המבקש לא זימן את המומחה לחקירה על חוות דעתו ואף לא הביא ראיות אחרות לסתור שלפיהן המנוחה הבחינה בטיבה של צוואה בעת עריכת הצוואה. מטעם זה נדחה הערעור, מבלי להידרש לעילה בדבר השפעה בלתי הוגנת, ואף צוין כי לא ברור אם בסופו של יום ביסס בית המשפט לענייני משפחה גם על נימוק זה.
3.
מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. ככל שניתן להבין מן הבקשה, המבקש – שאינו מיוצג – טוען, בין היתר, כי נפלו פגמים בדרך עריכת חוות דעת המומחה ובמסמכים שעליהם היא מבוססת. הוא מציין כי מסיבות שונות נבצר ממנו לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו ולבקש מעורך הצוואה ומהעדים לעריכתה להעיד בהליך המשפטי. עוד מתייחס המבקש באורח כללי להליכים משפטיים שונים שנוהלו ברקע הסכסוך דנן.
4.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד-1984. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ד' בתמוז התשע"ט (7.7.2019).
ש ו פ ט