פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ 2269/19
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו ברמ"ש 9131-12-18 מיום 25.2.2019
שניתנה על-ידי כב' השופט נ' שילה
בשם המבקשת:
עו"ד קלמן קרני
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי" על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה ) ברמ"ש 9131-12-18 מיום 25.2.2019, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת בעניין חיובי הריבית שנפסקו למשיב.
2.
במסגרת תביעות הדדיות של הצדדים, בני זוג לשעבר, אשר נוגעות לאיזון המשאבים ביניהם, הוגשו חוות דעת של רואה חשבון מטעם בית המשפט וכן חוות דעת מעודכנת מטעמו (להלן: חוות דעת רואה החשבון ). כמו כן במסגרת ההליך הוגשה אף חוות דעת שמאית ביחס לנכסי המקרקעין של הצדדים (להלן: חוות דעת השמאי ). בהתבסס על חוות הדעת האמורות, ניתנו בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (כב' השופט י' שקד ) שתי פסיקתות, ביום 21.2.2016 וביום 15.3.2016, אשר בגדרן נקבעו סכומי התשלום שעל המשיב להעביר למבקשת לצורך איזון הזכויות הכלכליות הנזילות ולצורך איזון זכויותיהם במקרקעין (להלן בהתאמה: הפסיקתא הראשונה ; הפסיקתא השנייה ). בתוך כך, צוין בפסיקתא השנייה כי הסכום שעל המשיב לשלם למבקשת נושא הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד מתן חוות דעת השמאי ועד מועד פירעונו.
3.
בהמשך לכך, פתחה המבקשת בהליכי הוצאה לפועל לגביית החיובים שנפסקו בשתי הפסיקתות האמורות, במסגרתם העלה המשיב טענת "פרעתי". לגישתו, חישובי הפרשי הריבית וההצמדה שערכה המבקשת שגויים; וכן אין לחייבו כלל בריבית פיגורים. בהחלטתה מיום 8.4.2018 קבעה רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת ל' אקוקה ) כי לעניין הסכום שנקבע לתשלום בפסיקתא הראשונה המשיב יישא בתשלום ריבית פיגורים החל ממועד מתן חוות דעת רואה החשבון, בעוד שלעניין הסכום שנקבע לתשלום בפסיקתא השנייה המשיב יחויב בריבית פיגורים אך מיום מתן הפסיקתא.
4.
המשיב הגיש ערעור על ההחלטה האמורה, וביום 5.11.2018 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שקד ) את הערעור בחלקו, וקבע כדלקמן: ביחס לסכום שנקבע לתשלום בפסיקתא הראשונה, יישא המשיב בתשלום ריבית והצמדה החל ממועד מתן חוות הדעת העדכנית של רואה החשבון, בעוד שהחל ממועד מתן הפסיקתא ועד למועד הפירעון – יישא בריבית פיגורים; ביחס לסכום שנקבע לתשלום בפסיקתא השנייה, המשיב יחויב בתשלום ריבית והצמדה החל ממועד מתן חוות דעת השמאי, ואולם נקבע כי יש לפטור את המשיב מחיוב בריבית פיגורים, וזאת מאחר שהמבקשת גרמה לעיכוב במכירת נכס המקרקעין ובהתאם לסמכות בית המשפט מכוח סעיף 5(ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.
בעקבות זאת, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 25.2.2019 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' שילה ) כי יש לדחות את בקשת המבקשת אף מבלי לקבל תשובה.
על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה הבקשה שלפניי.
5.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כין דין הבקשה להידחות בהתאם לסמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. חרף ניסיונה של המבקשת לשוות לבקשה נופח עקרוני, הבקשה נטועה, כולה, בעניינם הפרטני של הצדדים להליך זה בלבד והיא אינה מגלה כל שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערעור ב"גלגול רביעי". כמו כן, שוכנעתי כי מתן רשות ערעור אינו דרוש על-מנת למנוע עיוות דין.
6.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, ואך לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות לאוצר המדינה.
ניתנה
היום, כ"ד באייר התשע"ט (29.5.2019).
ש ו פ ט ת