בע"מ 2288/15 שי שימחי נ. עובדיה שמחי

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 2.3.2015 (עמ"ש 17912-05-14, סגן הנשיא השופט א' שילה והשופטים ו' פלאוט ו- י' קינר ). בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 6.3.2014 (ת"ע 56576-11-10, השופט ב' יזראלי ).

2.

עניינה של בקשת רשות הערעור שבפני הוא בחלוקת עיזבונה של גב' זהרה שימחי ז"ל (להלן: המנוחה ) אשר נפטרה ביום 16.5.2010. המנוחה הותירה אחריה שבעה ילדים: המבקשים 5-1, המשיב, ובת נוספת, גילה שימחי (להלן: גילה ), שאינה צד להליך שבפני.

3.

בצוואה המקורית שערכה המנוחה ביום 25.6.2000 היא הותירה את רכושה לכל ילדיה בחלקים שווים (להלן: הצוואה הראשונה ). כחודש לפני פטירתה, ביום 14.4.2010, ערכה המנוחה צוואה אחרת שבה ציוותה את כל רכושה למשיב בלבד (להלן: הצוואה השנייה ). הנכס העיקרי של העיזבון הוא בית ביישוב אבן יהודה

(להלן: הנכס ). במתחם שעליו בנוי הבית מתגורר המשיב, וכן מתגוררים בנכס עצמו

המבקש 3 והאחות גילה. המשיב הגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לקיום הצוואה השנייה. המבקשים התנגדו לתביעה זו. לטענתם, אין לקיים את הצוואה השנייה אלא את הצוואה הראשונה, מאחר שהמנוחה לא הייתה צלולה בעת עריכתה והופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת על מנת שתחתום עליה.

4.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת המשיב לקיומה של הצוואה השנייה בקבעו כי על המנוחה הופעלה השפעה בלתי הוגנת אשר פוסלת צוואה זו. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אמנם בעת עריכת הצוואה השנייה המנוחה הייתה צלולה. עם זאת, הוא הוסיף וקבע כי נוכח מצבה הרפואי והטיפולים להם נזקקה, הפך המשיב לדמות הדומיננטית שטיפלה במנוחה, והיא נעשתה תלויה בו. עוד נקבע כי המשיב ניצל את מעמדו זה כדי לבודד את המנוחה.

5.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי ציין כי על הטוען להשפעה בלתי הוגנת להוכיח כי התקיימה תלות מקיפה ויסודית של המצווה בנהנה. בית המשפט המחוזי קבע כי יישום המבחנים שנקבעו בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נב(2) 813 (1998) (להלן: עניין מרום ) לבחינת השאלה של "תלות", לעניין זה, מובילים למסקנה כי הצוואה השנייה לא נחתמה בנסיבות של השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט המחוזי ניתח את חומר הראיות בתיק וקבע כי בתקופה הרלוונטית המנוחה הסתייעה גם בילדיה האחרים ולא במשיב בלבד, וכי אלה ביקרו אותה, לנו עמה, ושהו עמה ב"תורנות" בבית החולים. עוד נקבע כי מחומר העדויות עולה שלא נמנע מהמנוחה קשר עם קרוביה ומכריה ולא נמצאו ראיות לכך שהמשיב "בודד" את המנוחה. לגבי הגינותה של הצוואה השנייה נקבע כי הוכח שהמנוחה עזרה למבקשים, למעט למשיב ולבת גילה, לרכוש דירות לעצמם עוד בחייה, ולכן הדעת נותנת כי בערוב ימיה ביקשה המנוחה לעזור למשיב שאף התגורר בנכס המהווה את עיקר העיזבון.

6.

המבקשים טוענים כי קיימת הצדקה להעניק להם רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהתאם למבחנים שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה ). לטענתם, פסק דינו של בית המשפט המחוזי פוגע בזכות הקניין של המנוחה וברצונה ה"אמיתי" להוריש את עיזבונה לכל ילדיה, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

7.

לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי, היושב כערכאת ערעור על בית המשפט לענייני משפחה, התערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, חרף העובדה שבית המשפט לענייני משפחה הוא זה ששמע את עדויות הצדדים באופן בלתי אמצעי. בעשותו כן, כך נטען, סטה בית המשפט המחוזי מההלכה הידועה לפיה בית משפט של ערעור לא יתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. המבקשים מדגישים כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ניתן לאחר שנשמעו ונחקרו למעלה מעשרה עדים ועל יסוד ניתוח יסודי ומעמיק של חומר הראיות.

8.

לבסוף, טוענים המבקשים כי העובדה שניתנו החלטות סותרות בבית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי גם היא מצדיקה מתן רשות ערעור.

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומר שהונח לפני הגעתי לכלל דעה שדינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

10.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה עקרונית וכללית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור (ראו: עניין חניון חיפה ). בענייננו, הבקשה נסבה על יישום הדין בנוגע לעניינם הקונקרטי של הצדדים והיא אינה מעלה שאלה משפטית החורגת מכך. סעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 קובע כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה". המבחנים לקיומה של השפעה בלתי הוגנת נקבעו זה מכבר בעניין מרום , והלכה למעשה פסק דינו של בית המשפט המחוזי עסק אך ורק ביישום של ההלכה שנקבעה בעניין זה

על עובדות המקרה דנן.

11.

באשר לטענות המבקשים כנגד התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאי עובדה יש לומר כי "כלל אי ההתערבות" (ראו למשל: ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל (8.9.2011) (להלן: עניין אבשלום ); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 488-475 (מהדורה שלישית, 2012)) לא יחול במקרה שבו הערכאה הדיונית מתערבת בהליך הסקת המסקנות מן העובדות ולא בעובדות עצמן (ראו: רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים , פ"ד נו(5) 779, 792 (2002) ; עניין אבשלום , בפסקה 19; הערעור האזרחי , עמ' 483-482). בענייננו, פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא חלק על הקביעות העובדתיות העולות מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אלא על המסקנות שיש לגזור מהן. בית המשפט המחוזי סבר כי העובדות שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מעלות מסקנות אחרות לפיהן בתקופה הרלוונטית המנוחה הסתייעה גם בילדיה האחרים ולא נמנע ממנה קשר עם קרוביה ומכריה.

12.

לבסוף, יש לחזור ולהזכיר כי רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן רק משום שהערכאה השנייה הפכה את התוצאה אליה הגיעה הערכאה הראשונה

(ראו: רע"א 2186/14 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' החברה לפיתוח קצרין בע"מ , פסקה 21

(6.4.2014); הערעור האזרחי , בעמ' 215).

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.