בע"מ 2305/03 פלונית נ' פלונים

המבקשת בבע"מ 2463/03 (להלן: האם) ובתה, המבקשת בבע"מ 2305/03 (להלן: הילדה), הגישו, בשנת 1997, תביעה כנגד המשיב 2 (להלן: פלוני), לבית-המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע, בו דרשו ממנו להכיר באבהותו על הילדה. במסגרת תביעה זו, קבע בית-המשפט לענייני משפחה, כי ישנם שני אבות פוטנציאליים, פלוני ואדם אחר (להלן: אלמוני). משכך, התבקש פלוני לעבור בדיקת סיווג רקמות, תוך שהובהר לו כי באמצעים הטכנולוגיים הקיימים, אין צורך בבדיקת דם, מאחר שהבדיקה יכולה להיעשות באמצעות שערה מראשו, או רירית מפיו, בצירוף מידע אודות סוג דמו. פלוני סירב לעבור את הבדיקה, אך בית-המשפט ראה טעמיו כבלתי סבירים, ועל-כן פסק כי פלוני הוא האב.

על-כך ערער פלוני לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, וערעורו נדחה, ברוב דעות, בהסתמך על ממצאו העובדתי של בית-המשפט לענייני משפחה, לפיו ישנם שני אבות פוטנציאליים בלבד.

על החלטה זו, הגיש פלוני בקשת רשות ערעור לבית-המשפט זה. בית-המשפט קיבל את הבקשה, דן בה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה, וקיבל את הערעור, בהסכמת האם והילדה, על-מנת למנות אפוטרופוס לילדה, ולהחזיר את העניין לבית-המשפט לענייני משפחה, שיאפשר לאפוטרופוס זה לטעון לאינטרסים של הילדה.

בית-המשפט לענייני משפחה מינה אפוטרופוס לילדה, שלא עלה בידה להביא את מי משני האבות הפוטנציאליים לערוך בדיקת רקמות. משכך, פנתה היא לבית-המשפט לענייני משפחה, בבקשה שיורה לפלוני לבצע את הבדיקה. לבקשה זו אף הצטרף היועץ המשפטי לממשלה, תוך שעמדתו הייתה כי יש לחייב את פלוני בבדיקה כאמור, בכפוף לכך שתוצאותיה ישמשו אך לשאלת מעמדו כאבי הילדה. בית-המשפט לענייני משפחה החליט לקבל את הבקשה, במובן זה שהורה לפלוני לבצע את הבדיקה על-ידי שימסור דגימה מרירית פיו, יחד עם מתן מידע אודות סוג דמו.

או-אז הגיש פלוני בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית-המשפט המחוזי (השופט ניל הנדל) החליט לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את הערעור, תוך שביטל את החלטת בית-המשפט לענייני משפחה שהורתה על פלוני לעבור את הבדיקה.

מכאן לבקשה שבפני, בגדרו מעלים הצדדים טענות רבות לעניין האפשרות לכפות בדיקת אבהות, בתנאים הטכנולוגיים הקיימים, שאינם מחייבים בדיקה חודרנית.

אלא שביני לביני, הסכים אלמוני להיבדק והבדיקה העלתה כי הוא אינו האב. משכך, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את הבקשה. אכן, בעניין זה עולות שאלות נכבדות; עם-זאת, אין זה המקרה המתאים לבררן. משקבע בית-המשפט, כממצא שבעובדה, כי קיימים אך שני אבות פוטנציאליים, כאשר ההסתברות שכל אחד מהם הוא האב הוא 50%, אזי, משנבדק האב הפוטנציאלי השני, ונסתבר כי הוא אינו האב, ממילא נותר אך מועמד אחד, ואין עוד ספק לעניין מעמדו של פלוני.

אשר על-כן הבקשה נדחית. הדיון מוחזר איפוא לבית-המשפט לענייני משפחה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.