בע"מ 2321/22פלוני נ. פלוני

המשנה לנשיאה ע' פוגלמן :

1.

המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר אשר נישאו בשנת 1999, ולהם ילדים משותפים; בני הזוג התגרשו בשנת 2017. כנטען, לאחר פרידת בני הזוג המבקשת כתבה ופרסמה בזהות בדויה שני ספרים עלילתיים, הראשון בשנת 2018 והשני בשנת 2020 (להלן ביחד: הספרים ). כעולה מהחומרים שלפניי, בפתיח הספרים צוין כי העלילה היא בדיונית תוך שהיא "שואבת השראה" ממקרים אמתיים. בחודש דצמבר 2020 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בטענה כי פרסום הספרים והפצתם פוגעים פגיעה קשה בזכותו לפרטיות ובזכותו לשם טוב . לטענת המשיב, על אף הטענה שמדובר ביצירה בדיונית שנכתבה בשם בדוי, הספרים מתארים את חייהם המשותפים של הצדדים וכוללים

פרטי זיהוי רבים המאפשרים לזהותו. לטענת המשיב, מטרתה של המבקשת היא להכפיש את שמו ולפגוע בו ובמשפחתו. נוכח כל האמור, עתר המשיב לחייב את המבקשת בפיצויים בסך 400,000 ש"ח וכן להורות למבקשת לחדול משיווק הספרים ומהפצתם. לשלמות התמונה יוער כי כתב התביעה המקורי הוגש בנוסף נגד מחברת נוספת, אשר כנטען כתבה יחד עם המבקשת את הספר הראשון. ואולם, בקשתו של המשיב לצרפה להליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה נדחתה. כעולה מהחומרים שלפניי, בסמוך להגשת התביעה פנה המשיב לחנויות הספרים שבהן שווקו במכתב שבו התריע כי הספרים עולים לכדי פגיעה בפרטיות ולשון הרע, ודרש כי יחדלו משיווקם ומהפצתם. בעקבות זאת, הוסרו הספרים מרשתות השיווק. לפיכך, פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה למתן הוראות שבמסגרתה ביקשה כי בית המשפט יבהיר כי אין צו מניעה האוסר את פרסום הספרים. ביום 28.2.2021 בית המשפט נעתר לבקשה והבהיר כי לא ניתן צו שיפוטי המונע את פרסום הספרים (להלן: ההחלטה מיום 28.2.2022 ). לטענת המשיב, בעקבות החלטה זו חזרו הספרים והופצו בחודש מרץ 2021. ביום 11.3.2021 הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני למניעת המשך הפצת הספרים.

2.

ביום 7.2.2022 נעתר בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' ארבל-אסל ) לבקשה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה, בהן קווי הדמיון בין עלילות הספרים לבין חייהם המשותפים של הצדדים. אשר למאזן הנוחות, כן נקבע כי היעתרות לסעד הזמני תגרום לכל היותר נזק כספי למבקשת, ולעומת זאת הנזק שייגרם לתדמיתו של המשיב ככל שתתקבל תביעתו אינו בר פיצוי. לפיכך, קבע בית המשפט שבנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. כמו כן, בית המשפט דחה את הטענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי.

3.

המבקשת הגישה בקשת רשות לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, וביום 13.3.2022 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה ) את הבקשה. בית המשפט קבע כי אין המקרה דנן בא בקהלי המקרים החריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בשיקול הדעת המוקנה לערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים. לגופם של דברים, ציין בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בקביעותיו הלכאוריות של בית משפט לענייני משפחה בכל הנוגע לסיכויי ההליך. עוד קבע בית המשפט כי בצדק נקבע כי הנזק התדמיתי שעלול להיגרם למשיב גדול יותר מהנזק הכספי שעלול להיגרם למבקשת כתוצאה מהאיסור הזמני על פרסום ושיווק הספרים.

4.

מכאן הבקשה שלפנינו, שלצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת טוענת כי המקרה דנן מעורר שאלה עקרונית שעניינה האיזון הראוי בין חופש הביטוי והיצירה לבין הזכות לפרטיות במסגרת החלטה על מתן סעד זמני. עוד טוענת המבקשת כי נוכח השלב הדיוני שבו נמצא ההליך העיקרי לא היה מקום להסתפק בראיות לכאורה להוכחת מאזן הנוחות, וכי שגה בית המשפט כשלא הביא בחשבון את העובדה שהספרים הופצו במשך מספר שנים בטרם הוגשה הבקשה לסעד זמני. המבקשת טוענת כי בקשת המשיב לוקה בחוסר ניקיון כפיים מאחר שעובר לבקשת הסעד הזמני פנה לרשתות ספרים בבקשה להסרתם ועשה דין לעצמו. כמו כן נטען כי "הקורא הסביר" לא יעמוד על זהותו של המשיב מקריאת הספרים. לטענת המבקשת, בגדר מאזן הנוחות יש ליתן משקל לכך שההחלטה על מתן סעד זמני גורמת לה נזקים כלכליים ובהם אובדן הזדמנויות לקידום הספר.

5.

התבקשה תשובת המשיב. לשיטתו, הבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה למתן רשות לערער בגלגול שלישי. לטענתו, ההכרעה העקרונית בדבר האיזון בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לחופש ביטוי הוכרעה בע"א 8954/11 פלוני נ' פלונית , פ"ד סו (3) 691 (2014), ומשכך לא מתקיימות נסיבות שמקימות עילה למתן רשות לערער. כמו כן, המשיב דוחה את טענות המבקשת כי בקשתו לסעד זמני לוקה בחוסר ניקיון כפיים

וגורס כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו נוכח הפגיעה בפרטיות שתיגרם לו כתוצאה מהמשך פרסומם של הספרים.

6.

ביום 27.4.2022 הוריתי לצדדים להגיש התייחסות משלימה לעניין תחולת ההלכה שנקבעה בע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא פ"ד מג(3) 840 (1989) (להלן: עניין אבנרי ).

המבקשת טוענת כי נוכח ההלכה שנקבעה בעניין אבנרי יש לקבל את הבקשה ולבטל את הסעד הזמני שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה. לטענתה, מאחר שטרם הוכרעה אחריותה בגין לשון הרע אין מקום למנוע ממנה להמשיך לפרסם את הספר. המבקשת טוענת כי הספר אינו עולה לכדי לשון הרע כלפי המשיב שכן לא ניתן לזהותו; וכן לקיומה של הגנת "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק. המשיב מצדו טוען כי בשונה מעניין אבנרי , אין עניין ציבורי בפרסום הספרים, שכן עניינם בצנעת הפרט ולא באנשי ציבור. לטענתו, במקרה דנן יש לקבוע כי הפגיעה בשמו הטוב עולה על הפגיעה בחופש הביטוי של המבקשת.

7.

לאחר שעיינו בבקשה, בתשובה לה ובצרופותיהן, וכן שמענו את טענותיהם בדיון לפנינו, מצאנו כי דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה למתן רשות ערעור. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית שחורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או אם הימנעות ממתן רשות לערער תגרום למבקש עיוות דין חמור (בע"ם 5823/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 9 (19.1.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). אמת מידה מצמצמת זו חלה ביתר שאת בבקשת רשות לערער שנסבה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית (בע"ם 3343/21 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (30.5.2021)).

המקרה שלפנינו אינו בא בגדר אמת מידה זו. השאלה העקרונית שעניינה האיזון בין הזכות לחופש הביטוי לזכות לשם טוב במסגרת סעד זמני הוכרעה בעניין אבנרי – ולפיה בטרם הוכרעה אחריותו של מפרסם בגין לשון הרע, יש להעדיף את הזכות לחופש ביטוי על פני הזכות לשם טוב. הלכת אבנרי נועדה להגן, בין היתר, על תפקודה של "העיתונות, הספרות, השירה ושאר אמצעי הביטוי" (עניין אבנרי , בעמ' 870). לצד זאת, להלכה זו נקבעו חריגים; כאשר הגנת הנתבע הינה הגנת סרק, וכן כאשר הפרסום הוא "בעניין פרטי שאין לציבור כל עניין בו" (שם, בעמ' 871). לטענת המשיב המקרה שלפנינו נופל בגדר חריג אחרון זה. השאלה האם המקרה דנן הוא בגדר הכלל או נכנס לגדר אחד מהחריגים האמורים (ראו: רע"א 5395/09 פלוני נ' פלונית אלמונית , פסקאות 6-5 (27.8.2009)), עניינה יישום הדין בנסיבות המקרה ולפיכך אין היא מקימה עילה למתן רשות ערעור (בע"ם 318/22 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (24.2.2022); בע"ם 5113/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 6 (6.12.2020). יתר טענות המבקשת הן טענות ערעוריות באופיין ואף בהן אין להקים עילה למתן רשות לערער (בע"ם 3674/21 פלונית נ' פלוני , פסקה 8 (12.8.2021)).

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 4,000 ש"ח.