בע"מ 2329/16 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ) ברמ"ש 36453-09-15 מיום 21.2.2016, וכן בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת אורית בן דור ליבל ) בתמ"ש 24243-02-15 מיום 7.7.2015.

2.

המשיבים הם אח ואחות, ילדיה של המבקשת. לכל אחד מהמשיבים 50% מן הזכויות בעזבונו של אביהם בהתאם לצו ירושה שהוצא ב-13.1.2014. ההליך שלפני עניינו בשתי דירות שירשו המשיבים מאביהם. באחת מהדירות מתגוררת האחות, היא המשיבה 2, ובשניה מתגוררת אמם של השניים, גרושתו של אביהם. נסיבות מגוריהן בדירות שנויות במחלוקת בין הצדדים. המשיבה 2 הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים תביעה לפירוק שותפות היורשים בנכסי דלא ניידי, ובגוף התביעה הבהירה, כי היא מעוניינת לרכוש את חלקו של אחיה בדירות וכי הסעד המבוקש הוא קביעת סכום התמורה, הנתון במחלוקת בין הצדדים. בדיון נתחוור, כי הצדדים אינם מסכימים על מינוי מנהל עזבון.

3.

נוכח הסכמת המשיב 1 לפירוק השיתוף כמבוקש בתביעה, ונוכח הצהרת הצדדים כי ברצונם להגיע להבנות, הורה בית המשפט ביום 7.7.2015 על פירוק השיתוף בדירות, תוך קביעה, כי הצדדים יוכלו להודיע עד 1.8.2015 על הסכמה בדבר אופן פירוק השיתוף או מינוי מנהל עזבון, וככל שלא יעלה בידיהם להגיע להסכמה כאמור - ייעשה פירוק השיתוף בדרך של מכירה וימונה כונס נכסים לצורך כך.

עוד הבהיר בית המשפט, כי אִפשר למבקשת, אמם של המשיבים, לייצג את המשיבה 2 כ"ידיד קרוב" נוכח סימן שאלה בדבר כשרותה המשפטית, אך על המשיבה 2 לנקוט, באמצעות המבקשת, בהליך מתאים לבירור שאלת כשרותה המשפטית והצורך במינוי אפוטרופוס וקביעת זהותו לצורך המשך ההליכים.

4.

על החלטתו זו של בית המשפט הגישה המשיבה 2 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הליך זה ביקשה המבקשת לצרפה כצד להליך, אולם בקשתה נדחתה בהחלטת הרשם א' רון מיום 2.2.2016. אף בקשת רשות הערעור נדחתה לבסוף בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' וינוגרד ) מיום 21.2.2016. בית המשפט קבע, כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, וכי נוכח הרושם שהצדדים עושים כל שלאל ידם כדי לסכל הליך התמחרות ביניהם הרי ההחלטה שניתנה היא היחידה שהתבקשה בנסיבות הענין. עם זאת, בית המשפט הוסיף והשהה את הליך פירוק השיתוף עד ליום 4.4.2016 על מנת לאפשר לצדדים להודיע לבית המשפט לענייני משפחה האם הגיעו להסכמה בדבר הכרעת הסכסוך בדרך של התמחרות בפני גורם שיקבע בית המשפט קמא, או בדרך של הסכמה דיונית במסגרתה יגישו חוות דעת שמאיות בשאלת שוויין של הדירות וכן סיכומים בשאלה מי ירכוש את חלקו של מי ומה תהיה התמורה. אם לא יגיעו להסכמה כאמור, נקבע, יפעל בית המשפט לענייני משפחה במסגרת המתווה שקבע בהחלטתו על כל חלקיו.

5.

על החלטה זו הגישה אמם של המשיבים את בקשת רשות הערעור שלפני, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע החלטה זו וכן החלטת בית המשפט לענייני משפחה. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט שהורה על מכירת הדירות לזר. לדידה, היה עליו לפסוק מהו הסכום שעל המשיבה 2 לשלם למשיב 1 על מנת לרכוש את חלקו בדירות, דבר אשר יאפשר לה ולמשיבה 2 להוסיף ולהתגורר בדירות, בין מכח הוראות חוק הירושה, ובין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד (להלן: חוק בתי המשפט ) , מסלול לו הסכימו הצדדים.

6.

דין הבקשה להידחות.

7.

ראשית, הבקשה הוגשה על-ידי אמם של המשיבים, אשר לא היתה צד להליכים עד כה, ובקשתה לצירופה כצד להליך נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 2.2.2016. בית המשפט לענייני משפחה התיר למבקשת אך לייצג את המשיבה 2 כ"ידיד קרוב" על רקע סימן השאלה בדבר כשרותה, אולם המבקשת אינה צד לתביעת פירוק השיתוף שהגישה המשיבה 2, כנגד היורש האחר, בהיותו הבעלים במחצית הזכויות בדירות.

8.

שנית , הבקשה אינה מקימה עילה להתערבות ב"גלגול שלישי". כידוע, בעל דין המבקש כי בית משפט זה יידרש לעניינו שנדון כבר בשתי ערכאות נדרש להראות כי ההליך מעורר שאלה אשר השלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). איני סבור, כי המקרה שלפני בא בגדר מבחן זה. הפתרון שקבע בית המשפט לענייני משפחה התייחס והותאם לנסיבות המקרה הקונקרטי שלפניו, לרבות היחסים בין הצדדים וכשלי ההידברות ביניהם, דבר אשר עלה אף מכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט המחוזי. בקשת רשות הערעור אינה מחדדת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך.

9.

מטעמים אלה אין מקום לקבלת הבקשה שלפני. עם זאת אוסיף, כי ההליך בין המשיבים טרם הסתיים. בית המשפט המחוזי השהה את הליך פירוק השיתוף עד ליום 4.4.2016, על מנת לאפשר לצדדים למצות את ההידברות ביניהם. משהגענו עד הלום, מוארך מועד זה עד ליום 15.5.2016, על מנת לאפשר לצדדים להגיש לבית המשפט לענייני משפחה הודעה מוסכמת בדבר מתווה לרכישת האחד את חלקו של השני, לרבות הצעה בדבר מתכונת הפעולה לפני כונס הנכסים באופן שיתאפשר למי מהמשיבים למצות אפשרות לרכוש את חלקו של האחר בדירות.

על כך רואה אני להוסיף, כי בתגובותיהם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.2.2016 הסכימו הצדדים עקרונית לאפשרות שבית המשפט יכריע בהליך על דרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אך המשיב 1 ביקש לקבוע דיון בו ייקבע מחיר מינימום לסכום שייפסק, והוסיף והציע חלופות נוספות לביצוע התמחרות בין הצדדים. דיון כאמור לא נקבע ולפיכך כיוון זה לא מוצה על-ידי בית המשפט המחוזי. משתמו הליכי הערעור וההליך צפוי להימשך לפני בית המשפט לענייני משפחה, יפעל הוא למיצוי האמור, ככל שלא יגישו הצדדים הודעה מוסכמת עד ליום 15.5.2016, כאמור לעיל.

בנוסף, על המשיבה 2, באמצעות המבקשת, להודיע לבית המשפט לענייני משפחה עד ליום 10.4.2016 האם נקטה הליך מתאים לבירור שאלת כשרותה המשפטית והצורך במינוי אפוטרופוס, דבר אשר עשוי להשליך על קידום ההידברות בין הצדדים, ולחלופין על מיצוי טענות המשיבה 2 בהליך לגופו.

10.

סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.