בע"מ 2383-24 בע"מ 2383-24

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, מיום 5.12.2023, בע"ר 52264-05-23 (השופטת נ' גרוסמן) שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשם בית המשפט המחוזי מיום 28.3.2023, בעמ"ש 28090-03-23 (הרשם י' שקד), שדחתה את בקשתו להארכת מועד לנקיטת הליך ערעור.

2.לאחר עיון בבקשה, על צרופותיה, מצאתי כי דינה להידחות על הסף, מחמת איחור בהגשתה. תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), קובעת כי "המועד להגשת ערעור על החלטה הוא שישים ימים מיום שהומצאה"; תקנה זו חלה גם על בקשות רשות ערעור, בהתאם להוראות תקנה 134(א) לתקנות. זאת ועוד: בתקנה 147(ב)(1) לתקנות נקבע, כי בית המשפט רשאי למחוק ערעור ש-"הוגש לאחר המועד הקבוע בדין ולא ניתנה הארכת מועד להגשתו", הוראה החלה אף היא גם על בקשות רשות ערעור.

אלה הם פני הדברים בענייננו.

3.פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן כבר ביום 5.12.2023, ואילו בקשת המבקש לערער הוגשה בחלוף למעלה משלושה וחצי חודשים, ביום 21.3.2024. המבקש טוען אמנם כי פסק הדין לא הומצא לו, וכי נצפה על-ידו ביִשומון אתר בית המשפט רק ביום 11.12.2023 (במקור נכתב יום 11.12.2024, שטרם בא לעולם, אך אצא מנקודת הנחה כי מדובר בטעות סופר); ואולם, אף אם אניח לטובתו כי יש לאחֵר את תחילת 'מרוץ' שישים הימים למועד זה – אין בכך כדי להועיל לו. אף אם נאמץ את גרסתו-שלו, המועד האחרון להגשת הערעור, חל ביום 11.2.2024, ואילו הבקשה שלפנַי, הוגשה כאמור רק ביום 21.3.2024, בחלוף מועד זה (ראו: רע"א 4790/21 בשארי נ' מימון (3.8.2021)).

4.הבקשה נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.