בע"מ 2390/06 פלוני נ. האפוטרופוס הכללי

א.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.2.2006 (סגן הנשיא י' כהן) בבר"ע 1030/06, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 8.1.2006 (השופט ס' ג'יוסי) בבש"א 2538/04 (תמ"ש 5500/04), שבגדרה נדחתה בקשת המבקש לאישור משיכת כספיה של חסויה וחלוקתם בין ילדיה.

ב.(1) המבקשת ילידת 1925, היא חסויה, חברת קיבוץ, המתגוררת בבית סיעודי בקיבוץ.

(2) ביום 13.10.2004 מינה בית המשפט לענייני משפחה בנצרת את המבקש, גיסה של החסויה, כאפוטרופוס לצורך טיפול בכספים בסך 431,310 ש"ח, שקיבלה החסויה מעיזבונו של אחיה, וביום 8.12.2004 הגיש המבקש בקשה לאישור משיכתם של כספי החסויה, זאת לצורך חלוקתו בין ארבעת ילדיה הבגירים של החסויה, ולצורך מימון ההוצאות המשפטיות שהוצאו על-ידיו.

(3) בהחלטתו מיום 8.1.2006 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה. נקבע, כי אישור הפעולה המבוקשת אינו משרת את האינטרסים של החסויה ואת טובתה, שכן חלוקת כספי העיזבון תשאיר את החסויה נתונה לחסדי קיבוצה ותלויה באופן מוחלט בעזרה שהוא מספק לה, וכי כספי העיזבון מהווים מקור, שיבטיח לחסויה באופן עצמאי הוצאות קיום ועזרה לעת צורך. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי אין ערובה לכך, שהקיבוץ ימשיך לספק את כל צרכיה של החסויה גם בעתיד או שמצבו הכלכלי של הקיבוץ יוותר על כנו; כן נקבע, שלא הוכח רצונה של החסויה לשחרור וחלוקת כספי העיזבון, ושגם מהסכמת החסויה למינוי המבקש כאפוטרופוס על הכספים לא ניתן ללמוד על רצון כאמור.

(4) בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' כהן) ביום 13.2.2006, תוך אימוץ החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה.

(5) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בקבעו שלא הוכח שהחסויה אכן מבקשת לחלק את כספי העיזבון בין ילדיה, שכן מחומר הראיות שהונח בפני בית המשפט קמא עולה בברור, כי רצונה הכן והברור של החסויה הוא לחלק את הכספים לילדיה. בהקשר זה נטען, כי בית המשפט לענייני משפחה התעלם מהעובדה, שהחסויה העניקה בעבר לאחת מבנותיה את הסכום הראשון שקיבלה מעיזבונו של אחיה; עוד נטען, כי צרכיה של החסויה מובטחים עד ליומה האחרון מבלי שיהיה לה צורך בכספי העיזבון, שכן הקיבוץ מחויב לממן כל צורך או מחסור שלה, וכי שגה בית המשפט בהטילו ספק בחוסנו הפיננסי של הקיבוץ. לטענת המבקש, אין למנוע מאדם את מימוש משאלתו (במקרה זה - חלוקת הכסף לילדים) אלא בנסיבות חריגות, שאינן מתקיימות כאן, ולפיכך יש להיענות לבקשה.

ד.(1) חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. אין המדובר בהחלטה שמסוגה תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי בבית משפט זה, שכן אין היא מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מתחומה של מחלוקת הצדדים. לעיצומם של דברים, עסקינן בשיקול דעת שהפעיל בית המשפט לענייני משפחה בשימו בכף המאזניים האחת את המחויבות הבסיסית לעתידה של החסויה, והמדובר בסכום שגם אם אינו מבוטל, אין הוא עצום בנסיבות של צרכים רפואיים וכלכליים מיוחדים, באריכות ימים ושנים שהכל מאחלים לה; ובכף המאזניים האחרת את מה שהוגדר כרצונה להעניק "ביד חמה" לילדיה. אין דופי בדרך שנקט בית המשפט, בסברו כי הכף הראשונה היא המכריעה לעת הזאת. הדברים נאמרים כמובן מבלי לפגוע חלילה באפוטרופוס וביושרתו. אין מקום להתערבות בממצאים העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה, כי לא הוכחה לפניו כדבעי משאלת החסויה להוציא את הכספים מרשותה ולחלקה בין ילדיה עתה. שנית, אוסיף ואומר כי אחריותו של בית המשפט, במקרה של ספק בכגון דא, היא בראש וראשונה לטובתה של החסויה בעתיד הצופן, מטבע הדברים, מרכיבי אי ודאות. מעבר לצורך ייאמר, כי לעתים ייטה בית המשפט לכף הבטוחה יותר אף אם מוכח רצון החסוי ליתן מכספו, אם המדובר במי שיש סיכון כזה או אחר כי רווחתו בעתיד עלולה להיפגע חלילה. בנסיבות אין מקום להתערבותו של בית משפט זה. יש להשקיע עתה כדבעי את כספי החסויה, ובעניין זה ואחרים, ככל שיתעוררו צרכים (כגון נסיבות מיוחדות בעניין מסוים של מי מילדי החסויה, או לגבי הוצאות האפוטרופוס, ואיני קובע כל מסמרות) - פתוחה דלתו של בית המשפט לענייני משפחה. כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.