בע"מ 2426/07 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת בפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כב' השופטים ס' רוטלוי, י' שטופמן, י' שנלר), אשר קיבל את ערעורו של היועץ המשפטי לממשלה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (כב' השופט ג' גוטזגן) שהורה על ביצוע בדיקת רקמות לבירור זהות אביו הביולוגי של בנה הקטין של המבקשת.

המבקשת והמשיב 1 (להלן: הבעל או הבעל לשעבר ) היו נשואים זה לזו והתגרשו ביום 27.2.00. ביום 28.8.00 ילדה המבקשת בן (להלן: הקטין ). זמן קצר לאחר מכן, ביום 12.10.00 הגישה המבקשת, בשמה ובשם הקטין, שתי תביעות לבית המשפט לענייני משפחה: תביעה למזונות ומדור וכן תביעת אבהות. בשתי התביעות טענה כי הקטין הינו בנו של המשיב 2. בהמשך צורף הבעל לשעבר כנתבע נוסף בשתי התביעות. יצוין כי המעורבים כולם יהודים.

המבקשת טוענת, כי על אף שהיתה נשואה לבעל לשעבר במועד בו הרתה את הקטין, הרי שהיא והבעל לשעבר לא עמדו בקשר – לרבות קשר אינטימי – מאז 26.5.98, אז נחתם הסכם גירושין ביניהם. לעומת זאת, טוענת היא, בתקופה שחלפה מאז חודש אוקטובר 1999 ועד חודש פברואר 2000, תקופה במהלכה הרתה, היא קיימה יחסי אישות אך ורק עם המשיב 2. לפיכך טוענת היא כי המשיב 2 הינו אבי הקטין וכי אין כל אפשרות מעשית כי הבעל לשעבר הוא אבי הקטין. עוד היא טוענת כי המשיב 2 הכיר באבהותו על הקטין בפני מכריהם עד שחל מפנה ביחסו והוא נישא לאחרת, שאז גם החל מתכחש לאבהות על הקטין.

2.

בדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה התבקשה עמדת הצדדים באשר לאופן ניהול ההליך, לרבות בשאלת בדיקת הרקמות. המבקשת חפצה בעריכת בדיקת רקמות והבעל לשעבר הסכים לעריכת בדיקה זו, בעוד שהמשיב 2 התנגד לעריכת הבדיקה וכך גם באת כוח היועץ המשפטי לממשלה, שסברה כי תביעת האבהות צריכה להידחות על הסף. בסופו של יום נרשמה הסכמת הצדדים כי הצדדים יסכמו ראשית את עמדתם בשאלה המקדמית האם יש להורות על ביצוע בדיקת רקמות שבה יטלו חלק המבקשת, הקטין, הבעל לשעבר והמשיב 2, או שמא אין להורות על ביצוע הבדיקה האמורה וכפועל יוצא מכך תימחק התובענה על הסף.

בהחלטה ארוכה בת 226 עמודים הורה בית המשפט לענייני משפחה על מתן צו לביצוע בדיקת רקמות לבירור זהותו של אביו הביולוגי של הקטין.

3.

היועץ המשפטי לממשלה ערער על ההחלטה. בית המשפט המחוזי, שדן בערעור במאוחד עם ערעור אחר בו התעוררה שאלה זהה, החליט, בפסק דין מפורט ומנומק כדבעי לקבל את הערעורים. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי מקום שמ דובר בתביעה מסוג זה אין מקום למחיקה על הסף בכל מקרה, אך אין גם להסיק מכך כי בכל מקרה יש להורות על עריכת הבדיקה. בית המשפט קבע כי לצורך ההכרעה יש לבחון בראש ובראשונה את נסיבות המקרה הקונקרטי ואת נתוניו של הילד שבעניינו דנים, על פי הקווים המנחים שפורטו בפסק דינו. משמצא כי בית המשפט לענייני משפחה לא פסע בדרך זו, וכי ההכרעה לא נעשתה על יסוד בחינת מסכת ראיות, ומבלי שנבחנה טובת הקטין, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון בתיק אל בית המשפט לענייני משפחה, על מנת שידון בו בהתאם למתווה הנורמטיבי והדיוני שנפרש בפסק דינו.

4.

המבקשת, שפרשה בבקשתה באריכות ובפירוט את טיעוניה, סבורה כי יש מקום ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהורות על עריכת בדיקת האבהות המבוקשת. טענותיה, בקיצור נמרץ, הינן כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהעדיף את הסיכוי הקלוש, לדבריה, כי הקטין יוכתם בכתם הממזרות, על פני חקר האמת. עוד היא גורסת כי מאחר ואורח חייה אינו דתי, הרי שמשמעות קביעה בסוגיית הממזרות ביחס לקטין, ככל שאכן בדיקת האבהות תוביל בסופו של דבר לקביעה שכזו, לא תהיה רבה. היא סבורה כי טובת הקטין, הן במישור החומרי הן במישור הרגשי, הינה לדעת מי אביו.

5.

דין הבקשה להידחות.

הסוגיה העומדת במוקדה של בקשה זו בעלת חשיבות הרת גורל היא לקטין, בנה של המבקשת. ברם, בשלב בו עומדים הדברים, אין הבקשה מצדיקה דיון בפני ערכאת ערעור שניה. במה דברים אמורים.

דומה כי אין מי שיחלוק על החשיבות שבקביעת זהות אביו של קטין, ובראש ובראשונה לאותו קטין שידיעת זהות אביו מולידו מהווה חלק אינטגרלי של גיבוש זהותו וחיונית על מנת להבטיח שלא יידע מחסור (ראו גם: ע"א 548/78 שרון נ' לוי , פ"ד לה(1) 736, 758 (1980)). יחד עם זאת, אין בכך כמובן כדי להוליך למסקנה המחייבת עריכת בדיקת רקמות.

טענותיה השונות של המבקשת – וטענות אלה מכוונות לסוגיות שונות הנוגעות לשאלה האם יש מקום לערוך בדיקת רקמות לצורך בירור התובענות שהגישה, אם במישרין ואם בעקיפין – מבקשות כולן להובילנו למסקנה כי האינטרס של הקטין מצדיק את עריכת בדיקת הרקמות. ראוי ומתבקש הוא ששיקול הדעת השיפוטי בהכרעה האם יש להיעתר לבקשת המבקשת לחייב את הבעל לשעבר ואת המשיב 2 בעריכת בדיקת רקמות, יונחה לאורו של עקרון טובת הילד, הוא העיקרון המנחה בכל סוגיה משפטית בה נבחן עניינו של קטין (וראו למשל: בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית , תק-על 2006(2) 1055 ; בע"מ 377/05 פלוני ופלונית ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגיים , תק-על 2005(2) 617 (2005) ; בג"ץ 5227/97 דוד נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד נה(1) 453, 460 – 461 (1998)).

בחינת טובתו של ילד אינה עניין תיאורטי, אינה עניין אך להנחות ותורות – גם אם לאלה משקל בקביעתה – אלא היא בראש ובראשונה פרי בחינת עניינו של אותו ילד שעניינו צריך את הכרעת בית המשפט (וראו דברי הנשיא שמגר, ע"א 2266/93 פלונים נ' אלמוני , פ"ד מט (1) 221, 247 (1995)). אכן, בילד בשר ודם מ דובר , שיש לו הווה ויש לו עתיד, שביטחונו החומרי והרגשי מוטל על הכף. את כל אלה שומה על בית המשפט לשקול בזהירות, בקפדנות, וברגישות. בחינת טובתו של הילד ראוי לה שתיעשה אם כן "באופן הוליסטי", המביא בחשבון את מכלול הנסיבות והשיקולים בנוגע לאותו קטין (ע"א 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נט(5) 64, 105 (2005)).

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי בית המשפט לענייני משפחה – שפסק דינו לא צורף לבקשה אמנם – הכריע בהסתמך על עקרונות כלליים "...ולמעשה תוך קביעה גורפת כי בעידן דנן, יש להתעלם כליל מחשש ממזרות", דברי בית המשפט המחוזי. לעומת זאת, הכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה, כך נקבע, לא נתנה את הדעת לנסיבות המקרה הקונקרטי שבפנינו ולטובתו של אותו ילד מסוים, בנה של המבקשת. לפיכך הוחלט על החזרת העניין לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שיבחן את טובתו של הקטין באופן פרטני ותוך בחינת רכיבי טובת הילד באופן ספציפי לקטין זה. מעבר לכך שאכן אין הסוגיה שבפנינו מעוררת שאלה עקרונית של ממש, איני רואה הצדקה, לא כל שכן עקרונית, שלא לבחון את טובתו של הילד המסוים שעניינו נידון. לא יכול להיות ספק שבחינת טובת הילד חיונית היא.

הבקשה נדחית אפוא. כמו כבית המשפט המחוזי אף אני מודעת להשפעתו של מימד הזמן משענייננו בקטין. יש לקוות כי בית המשפט והצדדים כולם יעשו את המאמץ המתבקש על מנת לקדם ההליכים בתיק מהר ככל הניתן.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.