בע"מ 2448/15 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד"ר א' סטולר , והשופטות ו' פלאוט וד"ר

א' רבינוביץ

ברון ) בעמ"ש

16276-04-14 מיום 1.3.15, במסגרתו התקבל הערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקוה (השופטת מ' קראוס ) בתמ"ש

12294-05-11 מיום 16.3.14. הפרשה ענינה סכסוך מקרקעין בין שני אחים.

רקע והליכים קודמים

ב.

בשנת 1996 החליט מינהל מקרקעי ישראל ( המשיב 3 , כשמו אז) להקצות לתושבי מושב אחיטוב מגרשי השלמה. הורי המשיב 1 והמבקש – בעלי משק מספר 35 במושב – הגישו ביום 29.2.96 את מועמדותם להיכלל ברשימת ההקצאות לרכישת מגרשי השלמה. כן המליצו על המשיב 1 כזוכה מטעמם. ביום 27.2.1996 נערכה עסקה בין המינהל לבין המשיב 1 בעניין הקצאת המקרקעין, אולם, בסופו של יום לא יצאה אל הפועל – משמיאן המשיב 1 לשלם את דמי ההיוון בזמן. ביום 20.5.04 נשלח לאגודת "אחיטוב – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ" ( המשיבה 2 ) מכתב החתום על-ידי המשיב 1, המבקש והוריהם, לפיו יש להעביר את המגרש משמו של המשיב 1 לשמו של המבקש. משגילה זאת המשיב 1 טען כי מדובר במכתב מזויף. ביום 15.11.09 הודיעה המשיבה 2 להורי הצדדים, כי יש להמציא הסכמה להעברת המגרש או הכרעה שיפוטית, וכי עד אז מנועה המשיבה 2 מטיפול בהעברת המקרקעין לכל צד שהוא. ביום 23.12.09 נחתם הסכם בין המבקש לבין המשיב 1, במסגרתו התחייב המשיב 1 להעביר למבקש את זכויותיו במקרקעין בתמורה לסך של 150,000 ₪. ביום 30.8.10 אושרה עסקת הקצאת המקרקעין.

ביום 5.5.11 הגיש המשיב תביעה לביטול העברת הזכויות במקרקעין על שם המבקש, ולהשבת השליטה בזכויות לידיו, וזאת לטענתו הואיל והמבקש הפר את החוזה משלא שילם את כלל התשלומים. לחלופין גרס המשיב 1, כי יש לחייב את המבקש בסך 300,000 ₪.

ג.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת המשיב 1 משקבע, כי הואיל והעסקה בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל לא יצאה את הפועל – נוכח אי עמידתו בתנאי העסקה – לא היו לו זכויות במקרקעין שאותן יכול היה להעביר למבקש. עוד נאמר בפסק הדין, כי משעסקת הקצאת מקרקעין בוטלה, חזר המגרש להורים לשם הקצאה מחדש, ומעדות האב עלה כי ברצונם להקצות את המגרש למבקש. כאמור, ביום 30.8.10 אושרה עסקת הקצאת המקרקעין למבקש, משעמד בתנאי העסקה.

ד.

על פסק דין זה ערער המשיב 1 לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל את ערעורו וקבע, כי על המבקש לשלם לו סך 150,000 ₪; בית המשפט ציין כי על פי חומר הראיות עולה, שהיה ברור – הן למבקש הן להוריו – כי כדי להעביר את הזכויות במקרקעין למבקש נדרשת הסכמתו של המשיב 1 – זאת חרף העובדה שעסקת הקצאת המקרקעין מולו לא יצאה אל הפועל. לפיכך, ההסכם שנחתם בין המשיב 1 למבקש היה הסכם שנכרת מתוך רצון חופשי של שני הצדדים, אשר במסגרתו ניתנה הסכמת המשיב להעברת הזכויות בתמורה לאותו סך מסוים שנקבע. להסכם זה נקבע שיש לתת תוקף.

הבקשה

ה.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, ונטען, כי יש מקום לרשות ערעור בעיקר נוכח ההבדלים המשמעותיים בין קביעותיהם העובדתיות של שני בתי המשפט הקודמים. לדידו של המבקש "תהום עובדתית פעורה בין השניים", וזו יוצרת עיוות דין המצדיק התערבות בגלגול שלישי. עוד נטען, כי יש להעדיף את קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, הן באופן כללי בשל יתרונה המובנה בקביעות מעין אלה, והן הואיל ובמקרה שלפנינו קביעותיה הולמות היטב יותר את חומר הראיות. עוד מפרט המבקש, כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו, לפיה חרף ביטול העסקה בין המשיב 1 לבין המשיבה 3, דרושה הייתה חתימתו של המשיב 1 על כתב הויתור . לטענתו, חתימה מעין זו לא נדרשה, ולכן ההסכם שנכרת בין הצדדים היה מעשה מרמה של ממש. לבסוף גורס המבקש, כי גם אם אכן דרושה היתה חתימת המשיב 1, שגה בית המשפט משפטית משלא בחן האם דרישה זו חוקית, והאם היא מקימה זכות קניינית או כל זכות אחרת במקרקעין.

הכרעה

ו.

כידוע, בית המשפט ישקול להיעתר לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי כאשר עולה בה שאלה משפטית עקרונית החורגת מן הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים, או כאשר ההכרעה בבקשה נדרשת נוכח עיוות דין חמור. בקשה זו אינה נכנסת לגדרי אלה. היא משיגה בעיקרה על קביעות עובדתיות, אשר כידוע אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב באלה, על אחת כמה וכמה בגלגול שלישי. הלכה זו נכונה גם במקרה בו בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור, התערב בקביעותיה העובדתית של הערכאה הדיונית, ובמקרה דנא של בית המשפט לענייני משפחה. בעניין זה נאמר

כי "תפקידה של ערכאת הערעור הינו לבחון את נכונות קביעותיה של הערכאה הדיונית ונתונה לה בעניין זה סמכות רחבה, ובוודאי שאין לקבוע כלל גורף לפיו בכל פעם שערכאת הערעור עושה שימוש בסמכותה ומתערבת בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, יהיה בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי" (רע"א 272/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרץ , פסקה 8 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (2013)).

ז.

בנידון דידן אין גם טענה לנושא ציבורי או משפטי המצדיק גלגול ערעורי נוסף, וכפי שציין מ"מ הנשיא ( כתארו אז) שמגר בבר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, 128 "לדחייתה של בקשת רשות לערער אין (הדגשה במקור – א"ר ) פירושה, כי בית המשפט שדחה את הבקשה סמך בכך את ידיו על האמור בפסק הדין או בהחלטה, לגביה מתבקשת רשות הערעור [...] כל שנובע מדחייתה של הבקשה הוא, כי המקרה לא נמצא אותה עת ראוי להידון במסגרת של ערעור נוסף ותו לא".

ח.

נוכח האמור אין בידי להיעתר לבקשה.