בע"מ 2453/19 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה ניהלו מערכת יחסים, שבמסגרתה נולדו להם שני ילדים, בשנים 2009 ו-2010 (להלן: הקטינים ). במסגרת תביעת מזונות ילדים ואבהות, ובעקבות בדיקת אבהות, הוכרו הקטינים כילדי המבקש. בהתאם לכך נפסקו מזונות זמניים על סך 1,800 ש"ח החל מיום 11.1.2015. אולם, בהמשך, נוכח העובדה שהמשיבה לא עמדה בחובותיה ובשל התנהלותה הדיונית, נדחתה תביעתה לדמי מזונות ונקבע שעליה להחזיר את המזונות ששולמו לה באמצעות המוסד לביטוח לאומי. עקב החוב שנוצר למשיבה במוסד לביטוח לאומי, וכתוצאה מהליך בנושא שהתנהל בבית הדין לעבודה, המשיבה הגישה תביעת מזונות ילדים נוספת, אשר בה עסקינן. ביום 23.8.2018 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב'

השופט ב' ברגר ) את התביעה. אשר למזונות העבר, נקבע כי לתקופה שבין 11.1.2015 לבין 30.9.2015 יישא המבקש במזונות בשיעור של 1800 ש"ח, בהתחשב בהכנסות המבקש ובהתנהלותה הבעייתית של המשיבה. אשר למזונות בתקופה הנוכחית, קבע בית המשפט כי הצדדים לא הביאו ראיות מוחשיות לטענותיהם בדבר הכנסות, הוצאות וצורכי הקיום של הקטינים, ועל כן יש לקבוע את המזונות על דרך האומדן. נקבע כי המבקש יישא במזונות הקטינים בסך של 1500 ש"ח כל אחד החל מיום 10.8.2017 ועד הגעתם לגיל 18 או לסיום כיתה י"ב. כן נקבע כי המבקש ישלם מזונות מופחתים בתקופת השירות הצבאי ובחלק מהוצאות הבריאות והחינוך של הקטינים.

2.

המבקש ערער על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. ביום 5.3.2019 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נ' סילמן , בהסכמת השופטת ב' בר-זיו והשופטת העמיתה ש' שטמר ) את הערעור. נקבע כי פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות בנסיבות המקרה, וכי אין הצדקה להתערב בהן. נקבע כי שיעור המזונות שנקבע תואם את האומדן המקובל, אף אם ברף הגבוה, וכי לא הוצגו ראיות המצדיקות סטייה מכך. בית המשפט ציין כי אף במקרים שבהם לאב הכנסות מזעריות, כבמקרה זה, יש לפסוק מזונות ילדים על מנת שלא לפגוע בזכותם להבטחת קיומם.

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. לטענת המבקש, מתעוררת שאלת רוחב בדבר האפשרות לחייב אב המקבל קצבה מביטוח לאומי לשלם מזונות בשיעור גבוה מכפי קצבתו, ונטען כי קיימת חוסר אחידות ניכרת בפסיקה בנושא. לטענת המבקש, בפסיקת מזונות יש להתחשב גם בזכות האב לקיום מינימלי בכבוד ובגובה קצבת הנכות והתוספות עבור ילדים. המבקש טוען כי שיעור המזונות שנקבע לו גבוה והוא אינו יכול לעמוד בו. על כן, הוא מבקש כי שיעור המזונות ייקבע בהתאם לגובה קצבת הנכות והתוספות עבור ילדים, שלהן הוא זכאי, ויעמוד על 1878 ש"ח בסך הכל. כמו כן, המבקש טוען כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נפלו אי דיוקים רבים, וכי משום שבית משפט השלום דן בעניין על סמך טיעונים בכתב – לא היה מקום שלא להתערב בממצאי העובדה. לבסוף, נטען כי בית המשפט לא דן בבקשת המבקש לאפשר למשיבה לנהל הליכי גבייה רק באמצעות המוסד לביטוח לאומי ולא בלשכת ההוצאה לפועל, ובכך להפחית את הפגיעה בו, ומשכך נגרם לו עיוות דין של ממש.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי לבקש תשובה. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (בע"ם 5549/18 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (11.10.2018); ר"ע 10 3/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). טענות המבקש בדבר גובה חיוב המזונות שהוטל עליו – הגם שנוסחו בצורה רחבה – נוגעות הלכה למעשה ליישום הדין בענייננו. הערכאות הקודמות היו ערות למצבו הכלכלי של המבקש, והביאוהו במכלול השיקולים לצורך קביעת גובה החיוב שיושת על המבקש בהתאם לדין החל בעניין. גם הדוגמאות השונות שאליהן הפנה המבקש בפסיקת הערכאות הדיוניות, אינן מצביעות על פסקי דין סותרים, כי אם על קביעות פרטניות המבוססות על נסיבותיו של כל אחד מהמקרים שם. יתר טענות המבקש נטועות אף הן בנסיבות המקרה ולפיכך אינן מגלות עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (בע"ם 817/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 12 (31.1.2018)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.