בע"מ 2456/21 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.3.2021 (עמ"ש 75636-12-19, השופטים מ' ברנט , ו' פלאוט ו- צ' ויצמן ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 17.11.2019 (תה"ס 3711-05-14, סגן הנשיאה נ' פישר ).

2.

המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר שביום 4.6.2007 חתמו על הסכם גירושין (להלן: ההסכם ). בו ביום קיבל ההסכם תוקף של פסק דין (תמ"ש 22800-07, השופט י' גייפמן ). עיקרי הדברים בנוגע להליכים שקדמו לבקשה זו הובאו בפסק דין קודם של בית משפט זה מיום 2.12.2020 (בע"ם 6742/20, בהרכב שכלל אותי יחד עם השופטים מ' מזוז ו- ע' ברון ), כך שניתן יהיה להידרש אליהם באופן תמציתי בלבד.

3.

בקליפת אגוז, ביום 4.5.2014 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ובה עתר, בין השאר, לביטולו של ההסכם. לטענתו, הצדדים זנחו את ההסכם בהתנהגותם, בהתחשב בכך שלאחר החתימה עליו הם שבו להתגורר יחדיו והתגרשו רק כשבע שנים מאוחר יותר. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של המבקש וקבע כי ההסכם מחייב. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אך ביום 1.9.2020 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקתו בשל אי הגשת עיקרי טיעון במועד. בקשות שונות שהוגשו על-ידי המבקש בעניין זה לבית המשפט המחוזי נדחו, ובסופו של דבר הוא הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, וזו התקבלה. בפסק הדין נקבע כי מחיקת ערעורו של המבקש, ללא התראה מוקדמת ומבלי שניתנה לו אפשרות להסביר את מחדלו, פגעה בזכויותיו הדיוניות באופן בלתי-מידתי (בע"ם 6742/20 הנזכר לעיל). בהתאם לכך, בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי והתיק הוחזר אליו.

4.

במסגרת הדיון שהתקיים בערעור לגופו חזר המבקש על טענותיו לפיהן התנהגות הצדדים מלמדת על זניחתו של ההסכם. המשיבה מצידה טענה שההסכם תקף וכי טענותיו של המבקש מכוונות נגד ממצאים עובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וקבע כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע. למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט המחוזי כי ניתן ללמוד מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה שהצדדים לא זנחו את ההסכם בהתנהגות. כך למשל ציין בית המשפט המחוזי כי חלק מסעיפי ההסכם קוימו, וכי טיוטה שהכינו הצדדים לקראת עריכתו של הסכם נוסף הפנתה להסכם האמור.

6.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש שב וחוזר על טענתו לפיה הצדדים זנחו את ההסכם בהתנהגותם, הגם שלא טרחו לבטלו באופן רשמי. לגישתו, אכיפת ההסכם שנים לאחר שנחתם תגרום לו לעיוות דין חמור. עוד טוען המבקש כי מדובר בסוגיה עקרונית נוכח חשיבות ההבחנה בין הסכמי גירושין "ישנים" לאחרים, ובהקשר זה הוא מפנה לפסיקה שבה הוכר הרעיון של "זניחת" הסכם.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובתה של המשיבה. למרות ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הוא חולק על קביעות עובדתיות הנוגעות לשאלה האם הצדדים במקרה דנן זנחו בהתנהגותם את ההסכם. הבקשה אינה מעוררת אפוא כל שאלה משפטית עקרונית, ואף לא מצביעה על עיוות דין, ועל כן אינה מקיימת את אמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. מאחר שלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.