בע"מ 2505-23 בע"מ 2505-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.2.2023 (עמ"ש 26680-06-22, סגן הנשיא ש' שוחט, השופטת ע' רביד והשופט נ' שילה). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 1.5.2022 (ת"ע 53265-03-19, השופטת ו' שביט פינקלשטיין).

2.מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך ירושה בין הצדדים בנוגע לעיזבונו של אדם שנפטר (להלן: המנוח). מצד אחד ניצבת המבקשת, הטוענת שהיא הייתה הידועה בציבור של המנוח במשך 26 שנה. מן הצד האחר עומדים קרוביו של המנוח – אחיו, המשיב 1 (להלן: האח), המשיבים 5-3, שהם בתו ונכדיו מבנו שנפטר, וכן האפוטרופוס הכללי, הוא המשיב 2. המנוח והאח יכונו בהמשך הדברים גם האחים.

3.הוריהם של האחים היו הבעלים של בניין בתל אביב (להלן: הבניין). בשנת 1986 ההורים ערכו צוואות הדדיות לפיהן ההורה שייוותר בחיים יירש ראשון את בן הזוג שילך לעולמו, ולאחר מותו יועברו הזכויות בעיזבונם, לרבות הזכויות בבניין, לאחים בחלקים שווים. ברבות השנים נפטר האב, ובהמשך התגלע סכסוך בין האם לבין המנוח. ביום 9.6.1999 האם העבירה את כל הזכויות בבניין לאח ואלו נרשמו על שמו.

4.ביום 6.8.2006 חתמו האחים על הסכם שלפיו התחייב האח להעביר למנוח מחצית מהזכויות בבניין לאחר פטירת האם. ביום 25.11.2009 חתמו האחים על הסכם נוסף (להלן: ההסכם), והפעם נקבע בו כי האח יעביר למנוח מדי חודש סך של 1,500 שקלים עד לפטירת האם, ולאחר מכן יעביר לו מדי חודש את דמי השכירות שיתקבלו מהשכרת דירה בקומה העליונה של הבניין. עוד נקבע בהסכם כי ככל שהמנוח יבקש מהאח להעביר את הזכויות בדירה זו על שמו של המנוח, הלה יעשה כן בתנאי שהמנוח יתחייב בצוואה להוריש לו זכויות אלה.

5.ביום 4.1.2010 ערך המנוח צוואה, שעליה חתם בנוכחות שתי עדות, ובה ציווה את כל רכושו לאח (להלן: הצוואה). ביום 16.3.2017 הוא נפטר.

6.ביום 3.7.2017 המבקשת הגישה לרשם לענייני ירושה בתל אביב בקשה למתן צו ירושה. ביום 1.2.2018 ניתן צו ירושה לפיו המבקשת יורשת מחצית מעיזבונו של המנוח, המשיבה 3 יורשת רבע מעיזבונו, ואילו המשיבים 5-4 יורשים כל אחד שמינית מעיזבונו.

7.ביום 16.9.2018 הגיש האח בקשה לביטולו של צו הירושה, לצד בקשה לקיום צוואה לרשם לענייני ירושה. ביום 7.11.2018 הגישה המבקשת התנגדות לבקשה לקיום הצוואה, וטענה כי על צו הירושה להיוותר בתוקף. בקשותיו של האח וההתנגדות הועברו לדיון מאוחד בבית המשפט לענייני משפחה.

8.בכתב ההתנגדות טענה המבקשת כי יש לקבוע שהצוואה בטלה, בין היתר משום שנועדה לשקף את ההסכם הנוסף הכולל התחייבות לביצוע עסקה בירושה עתידית, בניגוד לדיני הירושה. עוד טענה המבקשת כי אפשר שחתימתו של המנוח על הצוואה זויפה, ואף ביקשה למנות גרפולוג לבדיקת אמיתותה. המבקשת הוסיפה כי המנוח ערך את הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת של האח. מנגד, האח טען כי הצוואה נערכה במנותק מההסכם, והא ראיה – המנוח מעולם לא ביקש ממנו לממש את ההסכם ולהעביר זכויות בבניין על שמו. הוא הוסיף כי המבקשת לא סיפקה תשתית עובדתית התומכת בזיוף או בהשפעה בלתי הוגנת. לטענתו, המנוח הוריש לו את כל רכושו משום שהעניק לו בעבר סיוע כלכלי, שעה שהמנוח נדרש לשלם חוב של בתו, שהיה ערב לו. בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחית להשוואת כתבי יד, וזו קבעה שאין ביכולתה להכריע אם החתימה על הצוואה היא אכן חתימתו של המנוח, ועל כן יש להסתייע בראיות חיצוניות. למען השלמת התמונה, יצוין כי בית המשפט לענייני משפחה אפשר למשיבים 5-3, כנפגעים פוטנציאליים של הבקשות, להגיש התנגדויות מטעמם, וכך עשתה המשיבה 3.

9.בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשתו של האח לביטול צו הירושה, דחה את התנגדותה של המבקשת וקבע שיש לקיים את הצוואה. בין היתר, בית המשפט לענייני משפחה עמד על כך שלא הוכח כי הצוואה נערכה בשל ההסכם, ולכן קבע כי גם אם האחרון נוגד את דיני הירושה, אין לדבר השפעה על תוקפה של הצוואה, העומדת על רגליה היא. בית המשפט לענייני משפחה קבע בנוסף כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח שהצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת של האח.

10.המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. להשלמת התמונה יצוין כי בהליך זה לא הוצגה עמדה מטעם המשיבים 5-3. מבלי להידרש לכך בפירוט, בית המשפט המחוזי קבע כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מבוסס בעיקרו על ממצאים שבעובדה, וכי אין הצדקה לסטות במקרה זה מן הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים.

11.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ככלל, המבקשת שבה על טענותיה שנדחו בערכאות הקודמות, ומדגישה בפרט שאין לנתק בין תוקפו של ההסכם לבין תוקפה של הצוואה. לשיטתה, הבקשה מעלה שאלה עקרונית הדרושה הכרעה, הנוגעת למקרים בהם נערכת צוואה מכוח הסכם בטל לפי דיני הירושה.

12.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: בע"ם 3376/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (24.8.2022); בע"ם 7435/22 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (7.11.2022)). על אף ניסיונה של המבקשת לשוות כסות עקרונית לבקשתה, זו נטועה היטב בנסיבותיהם הפרטניות של הצדדים, ודי בכך כדי לדחותה. כמו כן, לא מצאתי כי נגרם למבקשת עיוות דין. מעבר לדרוש ייאמר כי אף לגוף הדברים לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בקביעותיהן העובדתיות והמשפטיות המנומקות של הערכאות הקודמות.

13.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.