פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
2509/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלוני
4. פלונית
5. פלונית
6. פלונית
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין) ברמ"ש 53195-03-21 מיום
4.4.2021
בשם המבקשת:
עו"ד ששון יצחק
החלטה
1.
המבקשת ביקשה לקיים צוואת שכיב מרע של אחותה (להלן: המנוחה ). המשיבים, אחות אחרת של המנוחה ואחייניה, מתנגדים לבקשה. בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופטת א' שהם דליות ) מינה מומחה מטעמו שיעריך אם המנוחה הייתה מסוגלת לעשות צוואה בעל פה במועדים שצריכים לעניין (להלן: המומחה ). המומחה חיווה דעתו שבסבירות גבוהה לא הייתה המנוחה כשירה מבחינה משפטית באותה תקופה. המבקשת ביקשה לפסול את חוות דעתו משום שזו עסקה ביכולת של המנוחה לחתום על מסמכים, להבדיל מלצוות בעל פה – ובכך, לטענת המבקשת, סטה המומחה מהוראות בית המשפט. ביום 17.3.2021 דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת הפסילה "בשלב זה". צוין שלא הוטל ספק במומחיות המומחה ובפעולתו העצמאית ובתום לב; שהמומחה הבהיר בתשובה לשאלות הבהרה שלא הניח כי לפני המנוחה עמדה צוואה כתובה; שהמסקנה הסופית היא העדר מוחלט של כשירות משפטית; שאפשר לרפא את הפגם הנטען באמצעות חקירה נגדית; ושחוות הדעת היא ראיה אחת ולא "סוף פסוק". על כן נקבע שהמבקשת לא עמדה בנטל הכבד לפסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט לאחר שניתנה.
2.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין ) דחה ביום 4.4.2021 בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. נקבע שהמבקשת לא הציגה "טעם כבד משקל" לחרוג מהעיקרון שההשגה על החלטות ביניים תהיה בסוף ההליך בערכאה הדיונית, וכאן – לפחות לפני שתישמע עדות המומחה. כך, צוין שהמבקשת לא הראתה כי ייגרם לה נזק אם לא תהיה הכרעה מייד; שבהחלטה לא נפלה טעות ברורה, שהרי פסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט היא צעד חריג; שמדובר בהחלטה דיונית בנוגע לניהול ההליך; שהשגגה הנטענת בחוות הדעת אינה יורדת לשורש העניין; ושהיה על המבקשת להשיג על פרטי ההחלטה למינוי המומחה.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת שקיים "הבדל תהומי" בין צוואה בכתב לצוואה בעל פה, והוא משפיע על ההכרעה בתיק. לכן, כך נטען, נפל פגם שיורד לשורש העניין בחוות דעת המומחה; ויש לתת רשות לערער ב"גלגול שלישי" כדי לעמוד על טיב ההבדל האמור. המבקשת מוסיפה שהמומחה "מקובע" לחוות דעתו; שמכך נובעת עילה לפסול את חוות דעתו; ושאי אפשר לרפא את הפגם באמצעות חקירה נגדית.
4.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י' באייר התשפ"א (22.4.2021).
ש ו פ ט