בע"מ 2560/21פלוני נ. מנסור עדאללה, עו"ס לחוק הנוער, עיריית חיפה - מזרח

1.

המבקשים הורים ל-4 ילדים. למבקשת 2 שלושה ילדים נוספים. כל הילדים אינם בחזקת המבקשים. ההליך שלפניי עניינו שני הילדים הקטנים של המבקשים, בן כבן 4 ובת כבת שנה וחצי (להלן בהתאמה: הבן ו הבת , וביחד: הקטינים ). שניהם שוהים כיום במשפחות אומנה. המשיבה 1 ביקשה להכריז על הקטינים קטינים נזקקים לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ). בית המשפט לנוער בחיפה (כב' השופטת הבכירה ע' בן-לוי ) שמע גורמי טיפול רבים ואת המבקשים וקיבל ביום 24.11.2020 את בקשת המשיבה 1. נמצא שגורמי הטיפול ניסו פעמים רבות לסייע למבקשים לגדל את ארבעת ילדיהם, אולם עדיין התפקוד ההורי של המבקשים לקוי, והבן (כמו אחיו הגדולים) חווה קשיים שונים כשהיה בחזקת הוריו. צוין שהבת הוצאה מחזקתם סמוך לאחר לידתה שעה שהמבקשים היו פרודים; ושכמה חודשים לאחר מכן הוצאו מחזקתם גם שלושת הילדים האחרים לאחר שהבן וילד נוסף נצפו משוטטים לבד למרות גילם הצעיר. בית המשפט עמד על כך שהמבקשת 2 אינה מודעת לקשייה לגדל את ילדיה; שהמבקש 1 מודע לקשייה ומטיל ספק ביכולתו שלו לגדל את הילדים; ושהמצב של שלושת הילדים הגדולים השתפר שיפור ניכר לאחר שיצאו מחזקת הוריהם. לסיכום נקבע שלמבקשים אין יכולת להיות "הורים טובים דיים" לקטינים, ושקיים חשש של ממש לנזק לקטינים אם יישארו במשמורת המבקשים (להלן: החלטת הנזקקות ). בהמשך לכך החליט בית המשפט לנוער ביום 14.1.2021 על דרכי טיפול לקטינים. לבקשת המשיבה 1 ובהסכמת המשיב 3 הוארכו צווי משמורת לקטינים. אשר לבן, צוין שבמשפחת האומנה החל מצבו להתייצב; והוחלט להאריך בשנה את צו המשמורת במשפחה זו. בנוגע לבת ציין בית המשפט שהיא שוהה אצל משפחת האומנה מאז שחרורה מבית החולים לאחר לידתה; ושבפועל עמדת המשיבה 1 היא שהבת אמורה לשהות שם לטווח ארוך, כנראה עד הגיעה לגיל 18. לכן האריך בית המשפט את צו המשמורת בעניינה בחודשיים בלבד והורה לגורמי הטיפול להיערך להביא את עניינה לפני בית המשפט שמוסמך לדון באימוץ (להלן: החלטת דרכי הטיפול ).

2.

המבקשים ערערו על החלטת הנזקקות ועל החלטת דרכי הטיפול. בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה (כב' השופטת א' אלון ) דחה ביום 7.3.2021 את ערעורם. נקבע כי הראיות שעמדו לפני בית משפט השלום לנוער, הוכיחו כנדרש את עילת הנזקקות המובהקת בעניין הקטינים. המבקשים טענו שקביעת הערכאה הקודמת שאינם "הורים טובים דיים", מצביעה על כך שעניינם נבחן לפי דיני האימוץ, ולא לפי חוק הנוער. בית המשפט המחוזי לנוער דחה טענה זו הואיל ומדובר בשימוש במונח מוכר בתחום הפסיכולוגיה כדי לתאר את המסקנה בדבר עילת הנזקקות. לכן החליט בית המשפט המחוזי לנוער שאין להתערב בשתי ההחלטות של בית המשפט לנוער.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. בתמצית, המבקשים טוענים שבית המשפט לנוער שאב מדיני האימוץ עילת נזקקות של "הורים טובים דיים", אולם זו אינה מנויה בחוק הנוער; שלא הוכחה עילת נזקקות; ושבית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו על דרכי טיפול לקטינים.

4.

המשיבים 2-1 והמשיב 3 טוענים בתגובותיהם שאין הצדקה לתת רשות לערער ב"גלגול שלישי" במקרה זה, ושאין עילה להתערב בהחלטות הערכאות הקודמות. הם סוקרים את ההליכים; את הקשיים בתפקוד ההורי של המבקשים על אף ניסיונות לסייע להם; ואת השיפור במצב הבן לאחר שהוצא מחזקת המבקשים. המשיבים מעדכנים גם שבינתיים ניתנה החלטה חדשה בבית המשפט לנוער בעניין הבת: ביום 20.4.2021 התקיים דיון נוסף לגביה, והמשיבה 1 ביקשה בו להאריך את צו המשמורת בחצי שנה. בית המשפט לנוער ציין שוב שיש להעביר את ההליך לבית משפט שדן בענייני אימוץ; ושקיימת עילת נזקקות מחמת התנהלות המבקשים. הוחלט להאריך את צו המשמורת ב-60 ימים בלבד, והודגש שהצו לא יוארך עוד, אלא יש לפנות לערכאה המתאימה (להלן: ההחלטה החדשה על טיפול בבת ).

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובנספחיהן, החלטתי להשתמש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, וזאת בשאלה אחת שעניינה הנמקת פסק הדין של בית המשפט המחוזי בדבר דרכי הטיפול בבן. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, במקרים שמתעוררת בהם שאלה משפטית עקרונית כללית שחורגת מהעניין הפרטי של הצדדים, או אם קיים חשש לעיוות דין חמור שמחייב את ההתערבות של בית משפט זה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). אכן, בבקשה מסוג זה בענייני הורים וילדים מתחייבת "מעט גמישות מחשבתית ופרוצדוראלית". אולם אין בכך כדי לתת רשות "אוטומטית" לערער כך שייווצר "מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות" (בע"ם 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה , פסקה 5 (19.4.2012). ראו גם רע"א 7349/20 פלונית נ' מחלקה לשירותים חברתיים – חיפה , פסקה 5 (2.12.2020)). טענות המבקשים על החלטת הנזקקות מתמקדות בקביעות העובדה של הערכאות הקודמות ונטועות בדל"ת אמות המקרה. על כן הן אינן מקימות עילה לתת רשות לערער. נוסף על כך, בהחלטת דרכי הטיפול הוארך צו המשמורת בנוגע לבת עד למועד שכבר חלף בעת שהוגשה הבקשה שלפניי; ממילא ניתנה בינתיים ההחלטה החדשה על טיפול בבת, ואין לפניי השגה עליה. לכן לחלק זה של בקשת הרשות לערער אין עוד השפעה מעשית, ומטעם זה דינו דחייה. שונים הדברים בנוגע לדרכי הטיפול בבן.

6.

בפסק הדין של בית המשפט המחוזי לנוער נמצאת הנמקה סדורה של החלטתו בערעור על החלטת הנזקקות. עוד עמד לפני בית המשפט ערעור על החלטת דרכי הטיפול. מטבע הדברים, ההכרזה על קטין נזקק וקביעת דרכי הטיפול ההולמות הן סוגיות נפרדות (סעיפים 2 ו-3 לחוק הנוער; רע"א 8081/17 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים – פרדס חנה , פסקה 4 (8.11.2017); רע"א 4852/16 פלונית נ' פקיד סעד לחוק הנוער ראשון לציון , פסקה 6 (16.8.2016)). על אף זאת אין בפסק הדין של בית המשפט המחוזי לנוער הנמקה כלשהי להחלטתו לדחות את הערעור על החלטת דרכי הטיפול. כפי שנפסק לא פעם, חובת ההנמקה היא אחד מכללי הצדק הטבעי, והיא משרתת מטרות חשובות של בעלי הדין, בית המשפט, ערכאת הערעור ומראית פני הצדק (רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ , פסקה 11 (8.12.2015)). התשובה לשאלה אם ההנמקה ראויה, תלויה בנסיבות המקרה (שם). כאן, כאמור, אין נימוק כלשהו לאחת ההכרעות המעשיות של בית המשפט המחוזי לנוער: דחיית הערעור על החלטת דרכי הטיפול. הכרעה זו אינה משפיעה עוד על עניין הבת, כאמור, אולם היא תקפה לגבי הבן. לכן יש להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שינמק את החלטתו בדבר דרכי הטיפול בבן (רע"א 5916/20 רומאל טכנולוגיות בנייה בע"מ נ' עתידים חברה לתעשיות עתירות מדע בע"מ , פסקה 6 (6.9.2020)). מובן שאין בהחלטתי כדי להביע עמדה לגוף הדברים.

7.

הערעור מתקבל אפוא בחלקו במובן זה שהדיון יחזור לבית המשפט המחוזי לנוער כדי שינמק את החלטתו בערעור על החלטת דרכי הטיפול בבן. בנסיבות העניין ובהינתן הקבלה החלקית של הבקשה, אין אני עושה צו להוצאות.