פרטי ההליך
בית המשפט העליון
בע"מ
2561/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (כב' השופטים ש' אטרש, ע' עיילבוני ו-ט'
ערפאת) בעמ"ש 25702-10-17 מיום 25.2.2018
בשם
המבקשת:
עו"ד טל רינת
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ש' אטרש , ע' עיילבוני ו ט ' ערפאת ) מיום 25.2.2018 בעמ"ש 25702-10-17, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופטת ג' ג'בארין כליפה ) מיום 10.9.2017 בתמ"ש 21788-08-14.
2.
המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה להשבת כספי הלוואה נגד המשיבה, שהייתה אימה החורגת של המבקשת בתקופה הרלוונטית. המבקשת טענה כי היא העבירה ביום 18.5.2009 העברה בנקאית לחשבון המשיבה בסך של 40,000₪ (להלן: ההעברה הבנקאית ). לשיטת המבקשת, המשיבה התחייבה בפניה להשיב לה את סכום ההעברה הבנקאית, אך המשיבה לא עשתה כן. עוד נטען כי במהלך שנת 2009 החזירה המשיבה למבקשת סכום בסך של 13,000 ₪, ולכן נותר למשיבה להחזיר למבקשת סכום בסך של 27,000 ₪.
3.
ביום 10.9.2017 דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המבקשת. בין היתר צוין כי המבקשת לא הותירה רושם אמין על בית המשפט, וכי היא לא ידעה להציג גרסה מלאה והחלטית. מנגד, צוין כי המשיבה הותירה רושם חיובי ומהימן, וכן כי גרסתה לפיה ההעברה הבנקאית בוצעה במסגרת סיכום שבין המבקשת לבין אביה, אשר היה בתקופה הרלוונטית בעלה של המשיבה, הינה הגיונית ומתיישבת עם הנתונים העולים מחומר הראיות. עוד צוין כי המבקשת לא הוכיחה כי חשבון הבנק שאליו הועברה ההעברה בנקאית שימש רק את המשיבה. על כן, נקבע כי המשיבה לא נטלה כל הלוואה, וכי הכספים הועברו במתנה מחשבון המבקשת לחשבון אביה.
4.
על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור בקבעו כי לא קיימת כל עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט קמא. צוין כי פסק דינו של בית משפט קמא מנומק היטב ומעוגן בחומר הראיות. עוד צוין כי בית המשפט לא השתכנע כי קיימת עילה משפטית המצדיקה לשנות ממסקנת בית משפט קמא.
5.
כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר מהווה למעשה חזרה על הטענות שהועלו על ידה ונדחו בערכאות דלמטה. בבקשה חזרה וטענה המבקשת, בין שלל טענותיה, כי שגה בית המשפט כאשר לא בחן לעומק את הממצאים העובדתיים אשר אינם עולים בקנה אחד עם חומר הראיות, וכן כי שגה בית המשפט כאשר העדיף את גרסת המשיבה.
6.
לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין דלמטה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
7.
הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקשת למשיבה, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. טענות המבקשת הן טענות ערעוריות מובהקות הנוגעות לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ואינן מעלות כל שאלה המצדיקה בחינה ב"גלגול שלישי". אף אין ניתן לומר כי עיוות דין חמור נגרם כאן.
8.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ד באייר התשע"ח (9.5.2018).
ש ו פ ט