בע"מ 2565-23 בע"מ 2565-23

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 1.3.2023, בעמ"ש 18260-09-22 (השופטים ס' ג'יוסי, ע' אטיאס ו-נ' סילמן), שבגדרו התקבל בחלקו ערעור המשיבה על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, מיום 2.6.2022, בתלה"מ 33310-07-17, תלה"מ 33269-07-17 ותלה"מ 57773-11-17 (השופטת א' מירז – סג"נ).

בפסק הדין מושא הבקשה, שונתה דרך איזון המשאבים שקבע בית המשפט לענייני משפחה. נקבע, כי שווין של 3 קומות שהוסיפו המבקש והמשיבה לבית שהיה ביתם המשותף (שהן למעשה 3 דירות נפרדות) – יחולק בין הצדדים כחלק מאיזון המשאבים.

מתוקף סמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), החלה על העניין שלפנַי מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: תקנות המשפחה), אני מורה על דחיית הבקשה. המקרה אינו מעורר כל שאלה כללית, החורגת מעניינם של הצדדים; גם חשש שמא נגרם עיוות דין – אין כאן (ראו: דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, עמוד 45). למעשה, לבד מהצהרה כללית שלא נומקה בראשית הבקשה, לא נעשה ניסיון של ממש לטעון כי המקרה ממלא אחר איזה משני תנאים אלה, חרף מצוותה של תקנה 149(1) לתקנות, החלה אף היא מכוח תקנה 44 לתקנות המשפחה.