פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
2586/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשות:
1. פלונית
2. פלונית
נ ג ד
המשיבות:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלונית
4. פלונית
5. פלונית
6. פלונית
7. פלונית
8. פלונית
9. פלונית
10. פלונית
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת העמיתה ש' שטמר והשופטים נ'
סילמן וא' באומגרט) בעמ"ש 38838-09-19 מיום 25.2.2020
בשם המבקשות:
עו"ד זכי כמאל
החלטה
1.
בין המבקשות לבין המשיבות, אחייניותיהן, סכסוך שנוגע לבעלות בחלק מחלקה בשטח המועצה המקומית ירכא (להלן: המקרקעין ). ברקע לדברים, הליך משפטי שנוהל בין הצדדים בנוגע לירושת אמן של המבקשות ואשר הגיע לפתחו של בית משפט זה (בע"ם 5301/13 פלונית נ' פלונית (25.2.2014) ). ביום 17.8.2015 הגישו המבקשות כתב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה וביום 27.7.2016 הגישו כתב תביעה מתוקן. במסגרת כתב התביעה המתוקן, עתרו המבקשות כי יינתן להן סעד הצהרתי על בעלותן במקרקעין. זאת, לטענתן, בשל השימוש שלהן במקרקעין ברציפות משנת 1950 ולחלופין, בשל כך שהוריהן ויתרו על זכויותיהם במקרקעין או נתנו אותן למבקשות במתנה.
2.
ביום 28.8.2019 דחה בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ב' צ' ברגר ) את התביעה. בית המשפט ציין כי בשנת 1973, בתום הליכי הסדר, נרשמה בעלותם של הורי המבקשות במקרקעין. משכך, פנה בית המשפט לבחון אם בין השנים 1950 עד 1973 רכשו המבקשות זכות מכוח החזקה, עיבוד ושימוש במקרקעין (בהתאם לדין שהיה קיים ערב חקיקת חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). בית המשפט בחן את העדויות שהובאו לפניו וקבע כי המבקשות לא עמדו בנטל להוכיח כי פעולותיהן במקרקעין הקנו להן זכות קניין. צוין, כי על אף שדי בקביעה זו כדי לדחות את התביעה, הרי שממילא, בחלוף למעלה מ-40 שנים מביצוע ההסדר ורישום הזכויות במקרקעין על שם הורי המבקשות, אין להידרש לטענה הסותרת את הרישום.
3.
המבקשות ערערו על פסק הדין. ביום 25.2.2020 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת העמיתה ש' שטמר והשופטים נ' סילמן ו א' באומגרט ) את הערעור, מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). כן צוין שטענות המבקשות עניינן בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה, וכי הן לא מצדיקות את התערבות ערכאת הערעור.
4.
מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוענות המבקשות כי מסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה לא עולות בקנה אחד עם המארג הראייתי שהוצג בתיק. לדברי המבקשות, היה על בית המשפט המחוזי לשמוע ראיות בהתאם לסמכותו לפי סעיף 9 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה ) ולא לעשות שימוש בתקנה 460(ב) לתקנות. לשיטתן, השימוש שעשה בית המשפט המחוזי בתקנה 460(ב) מצדיק מתן רשות לערער לפני ערכאה זו. לבסוף, טוענות המבקשות כי תוצאת פסק הדין פוגעת בזכויותיהן, והיעתרות לבקשה נדרשת למניעת עיוות דין.
5.
דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה תינתן במשורה, רק מקום שבו מעוררת הבקשה שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נגרם לצדדים עיוות דין חמור (בע"ם 538/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 5
(19.2.2020) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982)). המבקשות משיגות על האופן בו יישם בית המשפט לענייני משפחה את הדין בנסיבות המקרה ועל ממצאי העובדה שקבע. טענות אלו, כבר נפסק, לא מצדיקות ככלל מתן רשות לערער (בע"ם 4255/19 פלוני נ' קרנית קרן לפיצוי תאונות דרכים , פסקה 5
(27.8.2019) ). אשר לטענת המבקשות כי היה על בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בסעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, אין בטענה זו, כשלעצמה, כדי להקים עילה למתן רשות לערער לפני ערכאה זו (השוו: בע"ם 703/10 פלונית נ' פלונית , פסקה 14
(14.3.2010)). כך, גם בכל הנוגע לטענת המבקשות ביחס לשימוש שעשה בית המשפט המחוזי בתקנה 460(ב) (בע"ם 3213/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (11.7.2019); בע"ם 617/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (12.5.2011) ). כן איני סבור כי בנסיבות העניין נגרם למבקשות עיוות דין אשר מצדיק מתן רשות כאמור.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, א'
בסיון התש"ף (24.5.2020).
ש ו פ ט