בע"מ 260/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.11.2019 (עמ"ש 64856-06-19, השופטים ד' טפרברג , מ' אילני ו- מ' ליפשיץ-פריבס ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 20.5.2019 (תלה"ם 27735-06-17, השופט פ' גורודצקי ).

2.

המבקש והמשיבה הם בני-זוג לשעבר שלהם ילדה משותפת, ילידת 2013 (להלן: הקטינה ). למבקש שלושה ילדים נוספים מנישואים קודמים. בשנת 2015 חויב המבקש במזונות הקטינה (כולל מדור) בסך של 2,650 שקלים, ובנוסף לכך בכיסוי שליש מעלויות החינוך שלה ומחצית ההוצאות הרפואיות החריגות, בפסק דין שניתן בתביעה שהגישה המשיבה (תמ"ש 32904-05-14, השופט מ' הכהן (להלן: פסק הדין הראשון )). ביסוד ההליך הנוכחי עומדת תובענה שהגיש המבקש בחודש יוני 2017 ובה עתר "להפחתה ואף לביטול מלא" של דמי המזונות שבהם חויב. בעיקרו של דבר, המבקש טען כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של דמי המזונות. בהקשר זה התבסס המבקש, בין היתר, על פסק הדין שניתן בבע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: בע"ם 919/15 ) בעניין חלוקת דמי המזונות במשמורת משותפת, לצד נתונים קונקרטיים בנוגע לזמני השהייה של הקטינה ולהכנסות הצדדים.

3.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התובענה שהגיש המבקש באופן חלקי. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מהראיות שהוצגו לו עולה כי חל שינוי נסיבות בחלוקת זמני השהות של הקטינה ובהכנסות האם, ושינוי נסיבות זה סולל את הדרך ליישום העקרונות שנקבעו בבע"ם 919/15. לאחר שערך דיון מפורט, קבע אפוא בית המשפט לענייני משפחה כי עד שתגיע הקטינה לגיל שש, יישא המבקש במזונותיה כפי שנקבע בפסק הדין הראשון, ואילו עם הגיעה של הקטינה לגיל שש יישא המבקש במזונותיה בסך של 1,000 שקלים לחודש עד הגיעה לגיל 18 או עד סיום לימודי התיכון, לפי המאוחר. כמו כן, נקבע כי הצדדים יישאו בהוצאות החינוך ובכל הוצאה חריגה אחרת בהתאם ליחס ההכנסות ביניהם. כן ניתנו הוראות אופרטיביות נוספות באשר לאופן קבלת החלטות ביחס לקטינה ולתקשורת בין המבקש למשיבה בכל הנוגע לדמי המזונות. עוד נקבע כי בהיותה של המשיבה "הורה מרכז", היא תישא בהוצאות שאינן תלויות שהות.

4.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי, וזה דחה את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי בית המשפט לענייני משפחה בחן היטב את כלל הטענות, כולל הכנסותיהם של הצדדים, וביסס מסקנותיו על כך. בפועל, ציין בית המשפט המחוזי, אכן הופחתו דמי המזונות באופן שנתן ביטוי לשינוי הנסיבות הנטען. על כן, כך נקבע, אין מקום להתערב בממצאים ובמסקנות של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי המבקש לא פעל להפחתת מזונות ילדיו מנישואיו הקודמים, אשר עברו את גיל שש, למרות ההלכה בבע"ם 919/15 שעליה התבסס בהליך דנן, ולא סיפק תשובה משכנעת לשאלה מדוע יש להעדיף את טובת הקטינים מנישואיו הקודמים על פני הקטינה מנישואיו למשיבה. לבסוף, בית המשפט המחוזי חייב את המבקש בתשלום הוצאות משפט בסך של 15,000 שקלים.

5.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. יצוין כי המבקש, שהיה מיוצג בשלבים הקודמים של ההליך, הגיש את בקשת רשות הערעור בעצמו. לטענתו, הערכאות הקודמות שגו באופן שבו יישמו את פסיקתו של בית משפט זה בבע"ם 919/15, לרבות בכל הנוגע לאי-פסיקת החזר רטרואקטיבי של דמי המזונות שהופחתו. בנוסף, המבקש מעלה שלל טענות הנוגעות ליכולת הכלכלית של הצדדים ולחיובו במדור הקטינה במסגרת פסק הדין הראשון. לבסוף, המבקש מלין על חיובו בהוצאות.

6.

לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. כפי שציין אף בית המשפט המחוזי, פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה התבסס על נתוניו הקונקרטיים של המקרה דנן, וטענותיו של המבקש בעניין זה אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מכך. כמו כן, לא מצאתי כי רשות ערעור נדרשת כדי למנוע עיוות דין. בהקשר זה יוער כי בית המשפט לענייני משפחה אכן הפחית באופן לא מבוטל את סכום המזונות שהושת על המבקש מלכתחילה. אם כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה. במכלול הנסיבות ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.