בע"מ 2617/21 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.3.2021 (עמ"ש 18679-06-20, השופטות ת' בזק רפפורט , מ' אילני ו- מ' ליפשיץ פריבס ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 3.3.2020 (תמ"ש 56375-07-19, השופטת א' שמאי כתב ).

2.

ברקעה של הבקשה דנן ניצב סכסוך משפחתי ארוך שנים שנסב על זכויות הבעלות והשימוש בנכס המחולק לשני אגפים (להלן: הנכס ). הצדדים להליך דנן הם שלושה אחים – המבקש והמשיבים 2-1, וכן המשיבה 3, אשתו לשעבר של המבקש. הלכה למעשה, זהו אחד מני הליכים משפטיים רבים שהתנהלו בין הצדדים, לרבות כאלה שעירבו בני משפחה נוספים, כחלק מהתדיינות שנמשכת זה למעלה משני עשורים, ועיקרה מובא בפסקי דינן של הערכאות הקודמות. בתמצית יאמר כי הליכים אלו נדונו בערכאות שונות, לרבות בבית משפט זה. בשלב הנוכחי כבר קיימות הכרעות חלוטות ביחס לכך שהמשיב 1 (להלן: המשיב ) הוא הבעלים של הנכס (מבלי לפרט, ראו למשל האמור ברע"א 1581/18 מיום 24.5.2018).

3.

מקורו של ההליך שבפני בתביעה חדשה שהגיש המבקש ביום 23.7.2019 כנגד המשיבים, ובה עתר לכך שייקבע מה שהוגדר על-ידו "מערך זכויות מדויק" באחד מאגפיו של הנכס. ייאמר כבר עתה כי המבקש אינו מיוצג. בעיקרו של דבר, המבקש טען כי יש להכיר בזכויות שיש לו בנכס מטעמים שונים שהוצגו, ובכלל זאת על רקע מעורבותו במימונו ובהקמתו, הוצאות שהוציא בקשר אליו לאורך השנים ו"עוגמת נפש" שנגרמה לו. מנגד, המשיב טען כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. הוא הטעים כי המבקש פועל "בשיטת מצליח" על-ידי נקיטה בהליכים משפטיים חוזרים ונשנים ביחס לנכס, תוך התעלמות מהכרעות משפטיות קודמות. זאת, על אף שמערך הזכויות בהקשר זה כבר נדון והוכרע בשורה של פסקי דין חלוטים.

4.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענותיו של המשיב והורה על דחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. בעיקרו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי שאלת הבעלות בנכס וכן אופן השקעת הכספים ברכישת המקרקעין ובבניית הנכס הוכרעו זה מכבר בשורה של החלטות ופסקי דין, שבהם נקבע כי למבקש אין זכויות בעלות בנכס. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף והתייחס לטענות נוספות שהעלה המבקש בציינו כי אין בהן כדי להקנות לו זכויות כלשהן בנכס ועל כן אין מקומן בגדר הליך זה. לבסוף, בית המשפט לענייני משפחה חייב את המבקש בתשלום הוצאות משפט בסך 20,000 שקלים.

5.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. כאמור בפתח הדברים, אף בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, ובנוסף על כך חייבו בהוצאות בסך 10,000 שקלים. בתמצית, בית המשפט המחוזי ציין כי בצדק קבע בית המשפט לענייני משפחה כי קיים מעשה בית דין בכל הנוגע לבעלות, להחזקה ולהשקעה בנכס, על שני אגפיו.

6.

בבקשת רשות הערעור שבפני שב וטוען המבקש כי לא היה מקום לדחות את תביעתו על הסף. המבקש מדגיש כי טענותיו נוגעות לזכאותו באחד האגפים של הנכס, שאת הקמתו מימן לטענתו, וכי אלו לא הוכרעו בהליכים הקודמים בין הצדדים. מכל מקום, המבקש מוסיף כי ככל שסבר בית המשפט לענייני משפחה שאין מקום לדון בחלק מטענותיו במסגרת ההליך דנן, היה עליו להורות על מחיקת התביעה ביחס אליהן ולא על דחייתה, כך שיתאפשר לו להגיש תביעה נפרדת.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל את תשובת המשיבים .

טענות המבקש אינן מעלות כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. המקרה דנן נטוע בנסיבותיו הקונקרטיות ובאופן בו יישמו הערכאות הקודמות את הדין החל בסוגיה של מעשה בית דין, בשים לב לפסקי הדין הקודמים שניתנו ביחס לנכס מושא הבקשה. כמו כן, מעיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ובהתחשב בריבוי ההליכים בין הצדדים סביב זכויות הבעלות והשימוש בנכס, לא התרשמתי שמתן רשות ערעור דרוש אף כדי למנוע עיוות דין.

לפיכך, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני דוחה את הבקשה.

8.

עוד יצוין כי ערב החתימה על החלטה זו הונחה על שולחני בקשה להוספת ראיה מצד המבקש. בנסיבות העניין, ובהתחשב בשלב הדיוני שבו נמצא ההליך דנן, לא מצאתי מקום להיעתר לה.

9.

ניתן להביע תקווה כי המבקש יחדול מנקיטת הליכים בנושאים שהוכרעו זה מכבר, גם אם לא לשביעות רצונו. במובן זה החלטתי, לא בלי התלבטות, להימנע מפסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה.

10.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות .