בע"מ 2620/14 פלוני נ. היועהמ''ש לממשלה

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (עמ"ש 044471-12-13, כב' סגן הנשיאה י' שנלר , השופט ק' ורדי, השופט ח' ברנר ), במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו (א"פ 20037-03-13, כב' השופט א' שני ).

רקע

2.

המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה להורות על סיום מינוי הקרן לטיפול בחסויים (להלן: הקרן ), אשר משמשת כאפוטרופוס לאחותה החסויה משנת 1995. החסויה היא רווקה המתגוררת בגפה, וסובלת ממחלת סכיזופרניה פרנואידית. לפי תביעת המבקשת יש להחליף את מינוי הקרן במינויה שלה, זאת בשל חשש שכספי החסויה ניטלים ומועלמים שלא כדין.

תסקיר שהוגש על-ידי שירותי הרווחה לבקשת בית המשפט לענייני משפחה תיעד את הקושי הכרוך בטיפול בחסויה ואת נטייתה לכעס ולהתנהגות בוטה. התסקיר המליץ שלא לקבל את תביעת המבקשת, ולהשאיר את מינוי הקרן על כנו.

בית המשפט לענייני משפחה החליט לאמץ את המלצת התסקיר, ודחה את תביעת המבקשת להחלפת המינוי. הודגשה בפסק-הדין עדיפותו של גוף כללי על-פני אדם בודד. כך נקבע שאין זה מן הראוי להחליף אפוטרופוס מכהן, אשר לא כשל בתפקידו למרות הנסיבות הקשות, בבן משפחה שעשוי להימצא במצב של ניגוד עניינים ביחס לחסוי. החשש לניגוד עניינים עלה לנוכח העובדה כי המבקשת והחסויה הן שותפות בנכס – הדירה שבה מתגוררת החסויה. באשר לחשש שהעלתה המבקשת לאי-תקינות בניהול הכספי של חשבונות החסויה, נקבע שאין בנימוק זה ממש. בית המשפט סמך את ידו על מחלקת הפיקוח של האפוטרופוס הכללי, ועל עמדת בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה לפיה יש להמשיך במינוי. צוין כי חשבונו של חסוי אינו צריך להיות נגיש לעיון או לטיפול של כל אדם, גם לא של קרובי החסוי, וכי האפוטרופוס אינו חייב לתת דין וחשבון לכל אדם וגוף, למעט מחלקת הפיקוח או בית המשפט. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי בשנתיים האחרונות נותק הקשר שבין המבקשת לבין החסויה. בצירוף זאת עם עובדה שהמבקשת לא העלתה טענות כלפי תפקוד הקרן בטיפול בחסויה, הגיע בית המשפט למסקנה שדין התביעה להידחות.

ערעורה של המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו נדחה אף הוא. נקבע ביחס לנתק שבין המבקשת לבין החסויה כי "די בנתק זה על-מנת לקבוע כי אין כל סיבה, כי מי שאין לו קשר עם החסויה, יקבל את תפקיד האפוטרופסות עליה, בין לגוף ובין לרכוש". בית המשפט קיבל את עמדת נציגת הקרן, לפיה היא עומדת בקשר טלפוני "מידי פעם" עם החסויה, מופיעה יחד עימה בוועדות שונות, ודואגת לכל ההיבטים הכספיים הקשורים להתנהלות החסויה. בית המשפט המחוזי אימץ את הקביעה של הערכאה קמא בדבר החשש לניגוד העניינים אצל המבקשת, וכי די בחשש זה כדי להצדיק את דחיית התביעה. מכאן הבקשה שלפני.

טענות המבקשת

3.

בבקשה זו קובלת המבקשת על כך שבית המשפט המחוזי התעלם מטענות רבות שהעלתה בפניו ביחס לפסק-הדין של בית המשפט לענייני משפחה. המבקשת טוענת שהתנהלותה בעבר, לרבות טיפול בחוב לעיריית נתניה המשרת את אינטרס החסויה, מוכיח שהיא אינה פועלת בתוך מסגרת של ניגוד עניינים. לשיטת המבקשת מן הראוי להחליף את המינוי לא רק בשל החשש לניהול הכספי, אלא אף לנוכח עדיפותו של אפוטרופוס בעל קשר דם עם החסויה, וכן בשל החיסכון הכספי שהחלפת המינוי תניב לטובת החסויה.

למבקשת טענות קשות נגד עורכי התסקיר, שלגישתה נערך בצורה מגמתית ובלתי-הוגנת. בתסקיר נרשם כי "לקרן ניסיון ארוך שנים של טיפול בענייניה באופן הולם". המבקשת טוענת שקביעה זו עומדת בסתירה לתיאור התסקיר לפיו החסויה "מוזנחת מבחינה פיזית, ומתגוררת בדירה הנמצאת במצב תחזוקתי ירוד", ש"הדירה מלוכלכת מאד" וכי החסויה "מדיפה ריח חזק של זיעה". נגד דברי נציגת הקרן לפיהם היא מטפלת בחסויה ומגיעה לוועדות, טוענת המבקשת כי במשך 20 שנות כהונתה הגיעה הקרן לשתי ועדות פסיכיאטריות בלבד. המבקשת מוסיפה רשימה של אי-דיוקים שנפלו לטענתה בדברי בית המשפט לענייני משפחה, ושבית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להזדקק להם.

דיון והכרעה

4.

הסוגיה המתעוררת בבקשה בעיקרה עובדתית: מהי טובת החסויה? המבקשת סבורה שטובתה של החסויה בהחלפת המינוי. לדעתה יש עדיפות מובנית בקשר דם. כן היא מדגישה את החיסכון הכספי שיצמח לטובת החסויה מהחלפת המינוי. שיקולים אלה הונחו בפני בתי המשפט קמא. נפסק שבנסיבות העניין יש עדיפות דווקא במינוי גוף זר. כפי שעולה מהתסקיר שהוגש לבית המשפט, מדובר בחסויה אשר טיפולה אינו קל. מכאן שיש יתרון לגוף גדול שלו מטפלים רבים שיכולים גם להתחלף לעת צורך. כך ייתכן שיש יתרון באנשים זרים, שאינם קרובי משפחה, וממילא "חסינים" יותר מפני התנהגותה הבוטה של החסויה. השיקול הכספי של חיסכון בעלויות אינו בעל משקל משמעותי בתיק זה.

בד בבד, בתי המשפט קמא העלו את החשש למצבים של ניגוד עניינים שעשויים לעלות אם יוחלף המינוי. המבקשת ביקשה להוכיח שאין לחשוד בה בפעולה מתוך ניגוד עניינים. לעניין זה אומר כי טבעו של עיקרון מניעת ניגוד עניינים הוא להסתפק בחשש ולא נצרכת עובדה מוכחת. אין בקביעה של בתי המשפט קמא כדי לקבוע כי המבקשת פעלה בניגוד עניינים, אלא שעל-פי המבנה הכללי של המקרה עולה חשש לכך. בענייני אפוטרופסות על בית המשפט להימנע ביתר שאת ממינוי שמעלה חשש לניגוד אינטרסים. אין בכך קביעה אישית אודות המבקשת, אלא נוהל של זהירות שמא בתיק זה או אחר עלול החשש להתממש, על המשתמע מכך. יש לזכור שבענייננו עסקינן בניגוד עניינים בדמות בעלות משותפת של דירה.

אמנם עומד למבקשת קשר הדם שבינה לבין אחותה. אל מול זאת צוין הנתק בין השתיים למשך שנתיים. בין אם די בנימוק זה בלבד, ובין אם לאו, יש לו משקל בהערכת התמונה הכוללת נכון לנקודת זמן זו. יש להוסיף שלא מדובר במינוי ראשון של אפוטרופוס אלא בתביעה לשינוי המינוי, מבלי שהוכח כשל במילוי התפקיד.

זאת ועוד. עסקינן בבקשה לרשות ערעור. בקשה זו כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. כלל משפטי מושרש הוא כי תינתן רשות ערעור בבקשה בגלגול שלישי, כפי שכאן – העניין נידון כבר פעמיים – רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית כללית וחדשה. המקרה נע סביב הנסיבות הקונקרטיות שלו. גם מטעם זה אין מקום לקבל את הבקשה.

5.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.