בע"מ 2638-23 בע"מ 2638-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.2.2023 (רמ"ש 48414-10-22, סגנית הנשיאה ו' פלאוט). בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מהימים 13.9.2022, 2.10.2022 ו-31.10.2022 (תמ"ש 48995-01-20, השופטת י' גרינוולד-רנד), ובהמשך לכך קיבל באופן חלקי גם את הערעור.

2.הצדדים להליך זה הם בעלי זכויות בנחלה במושב במרכז הארץ (להלן: הנחלה או הנכס) – המבקש 1 והמשיב 1 הם אחים (להלן: האחים), ואילו המבקשת 2 והמשיבה 2 הן גרושותיהם, בהתאמה. בתמצית יצוין כי בהסכם מיום 15.2.1988, העבירו הוריהם של האחים את הזכויות בנחלה למבקשים, בכפוף להתחייבות לפיה חרף העברה זו, המשיבים יהיו שותפים בהחזקה בנחלה ובכל הכנסה שתניב בחלקים שווים. כן נקבע כי אם הנחלה תימכר המשיבים יהיו זכאים ל-50% מהתמורה שתתקבל בגינה. על ההסכם חתמו הצדדים והוריהם של האחים.

3.בשלב זה מתגוררים בנחלה, בשני מבנים נפרדים, המבקשת 2 (שלה העביר המבקש 1 את זכויותיו בנחלה במסגרת הליך הגירושין ביניהם) והמשיב 1.

4.ביום 21.1.2020 הגישו המשיבים תביעה לפירוק שיתוף בנכס לבית המשפט לענייני משפחה. בהמשך, ביום 24.11.2020 נתן בית המשפט לענייני משפחה החלטה שהעניקה תוקף להסכמת הצדדים לפיה המבקשת 2 תרכוש מהמשיבים את זכויותיהם בנכס (להלן: הסכמת הצדדים). בהתאם לכך, בית המשפט לענייני משפחה הורה על מינויו של שמאי שיעריך את שווי הנחלה. כן נקבע כי לשם הוכחת רצינותה של המבקשת 2, היא תפקיד בקופת בית המשפט עשרה אחוזים מהשווי של מחצית הזכויות בנכס, בהתאם להערכת השמאי. להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט לענייני משפחה לא קבע פרטים נוספים בנוגע למועד התשלום או למועד שבו יהיה על המשיב 1 לפנות את הנכס.

5.ביום 6.12.2021 הגיש השמאי את חוות דעתו (להלן: חוות הדעת המקורית). חוות הדעת אמדה את שווי מחצית הזכויות בנכס, בניכוי המיסוי שהיה משולם אילו נמכר הנכס לצד שלישי (להלן: המיסוי התיאורטי), בכ-2,735,000 שקלים. בהתאם, ביום 11.1.2022 הפקידה המבקשת סכום של 273,500 שקלים בקופת בית המשפט.

6.בעקבות שאלות הבהרה שהגישו המבקשים לשמאי, זה קבע כי יש להפחית סכום נוסף בגין המיסוי התיאורטי מגובה התמורה. המשיבים התנגדו לכך וביקשו לחקור את השמאי. ביום 30.6.2022 התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה, ובסופו נקבע כי מלוא סכום התמורה שאינו שנוי במחלוקת יופקד בחשבון נאמנות בתוך 60 ימים, וניתן צו פינוי ליום 1.11.2022. כמו כן, מועד לחקירת השמאי ודיון בעניין שווי הנכס נקבעו ליום 13.9.2022. ביום 22.8.2022 המבקשת הפקידה את הסכום האמור בחשבון הנאמנות.

7.ביום 13.9.2022, במסגרת חקירתו, העיד השמאי כי להערכתו שווי הנכס עלה בלפחות עשרה אחוזים מאז נתן את חוות דעתו המקורית, נוכח תנודות בשוק המקרקעין. נפקותה של עליית ערך זו היא העומדת במרכז המחלוקת בין הצדדים.

8.בתום החקירה, בית המשפט לענייני משפחה הציע לצדדים פשרה לפיה הסכום לתשלום יעמוד על שלושה מיליון שקלים. המשיבים נתנו הסכמתם לכך, ואילו המבקשים מצדם ביקשו למסור עדכון בעניין בתוך שבוע ימים. בהמשך, לאחר שהמבקשים סירבו להצעת הפשרה, קבע בית המשפט לענייני משפחה ביום 2.10.2022, בהחלטה ללא נימוקים, כי השמאי יעדכן את חוות דעתו כך שהמבקשת 2 תשלם את התמורה עבור הנכס בהתאם לשוויו העדכני, ולא בהתאם לחוות הדעת המקורית. בהחלטה מיום 31.10.2022 בית המשפט לענייני משפחה נימק את החלטתו הקודמת וקבע, בין היתר, כי יש לעדכן את חוות הדעת משום שגובה התמורה מבטא את כוח הקנייה של המשיב 1, אשר מתכוון לרכוש דירה שאליה יעבור לאחר פינוי הנכס.

9.ביום 27.10.2022 המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה מהימים 13.9.2022 ו-2.10.2022. בהמשך, לאחר מתן החלטתו השלישית של בית המשפט לענייני משפחה, הגישו המבקשים ביום 20.11.2022 בקשת רשות ערעור מתוקנת שהתייחסה לשלוש ההחלטות. בבקשה זו טענו המבקשים כי עליהם לשלם את התמורה לפי ערך הנכס שנקבע בחוות הדעת המקורית, שכן החלטה אחרת תחרוג מציפיות הצדדים במעמד ההסכמה. המבקשים הדגישו שלא מדובר בעליית ערך חריגה, וכי בהסכמתם המקורית לא עלתה סוגיית כוח הקנייה של המשיב 1. המבקשים הוסיפו כי המבקשת שינתה מצבה לרעה בכך שנטלה כבר הלוואה כדי לממן את התשלום. עוד הטעימו המבקשים כי הטעם לחלוף הזמן עד התשלום היה התנגדותם של המשיבים להפחתה שקבע השמאי בעקבות שאלות ההבהרה. מנגד, המשיבים טענו, בעיקרו של דבר, כי אומד דעת הצדדים בעת שניתן תוקף של החלטה להסכמתם היה שהתמורה בעד הזכויות במקרקעין נועדה לאפשר למשיב 1 לרכוש דירה חלופית, ועל כן יש להתחשב בחלוף הזמן בקביעת סכום התמורה. המשיבים הוסיפו כי המבקשים הם שיצרו את העיכובים בתשלום בכך שהציגו שאלות הבהרה לשמאי.

10.בית המשפט המחוזי קבע שהבקשה מעלה שאלה עקרונית הנוגעת לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לעדכן מחירים של מכר מקרקעין שנקבעו בהחלטות במסגרת הליכים משפטיים ממושכים, ודן בה כבערעור. בית המשפט המחוזי הטעים כי ככלל, אין מקום לשנות את תנאי המכר, אלא במקרים "נדירים ומיוחדים". בית המשפט המחוזי קבע כי עניינם של הצדדים אכן מהווה מקרה נדיר שכזה, שכן עליית הערך הייתה חריגה. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לתת משקל לגורם לעיכוב בהשלמתה של עסקת המכר. במקרה דנן, בית המשפט המחוזי קבע כי שני הצדדים תרמו לעיכוב, ועל כן כי יש לחלק ביניהם את ההפרש בין שווי הנכס בעת מתן חוות הדעת המקורית לבין שווי הנכס המעודכן נכון ליום הפקדת התמורה המקורית.

11.הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובה מטעימים המבקשים כי עניינם מעלה שאלת רוחב הנוגעת להיקף סמכותו של בית המשפט להתערב במחיר שנקבע בהסכמי מכר כשחלות תנודות בשוק. המבקשים מוסיפים כי יש לקבל את הבקשה כדי למנוע עיוות דין המתבטא, בין השאר, בפגיעה באינטרס ההסתמכות והוודאות של המבקשת, אשר הפקידה את מרבית התמורה בהתאם לחוות הדעת המקורית. לגופם של דברים, המבקשים חוזרים על הטענות שהציגו בפני הערכאות הקודמות, וטוענים כי נפלו שגיאות שונות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

12.ביום 4.6.2023 הגישו המשיבים תשובה לבקשה. בתמצית, המשיבים טוענים כי הבקשה אינה עוסקת בסוגיה משפטית עקרונית, אלא בשאלה שכבר הוכרעה בפסיקה ונוגעת לשיערוך של תמורה חוזית בעקבות עליית ערכם של מקרקעין. המשיבים מוסיפים כי לגישתם המבקשים הציגו את עובדות המקרה באופן שגוי. המשיבים מדגישים בפרט כי במעמד ההסכמה ביום 24.11.2020 היה ברור לצדדים שתכלית ההסכמה היא לאפשר למשיב 1 לרכוש נכס חלופי למגוריו, וכי העיכוב בהשלמת העסקה נבע מהתנהלותם של המבקשים בלבד.

13.להשלמת התמונה יצוין כי ביום 15.6.2023 המבקשים הגישו תגובה קצרה לתשובת המשיבים, ובה הדגישו, בין השאר, כי הפסיקה שהציגו המשיבים בנוגע לשיערוך תמורה חוזית אינה רלוונטית לעניינם.

14.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על נספחיהן, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. מבלי להידרש לכל פרטי הסכסוך, די בכך שאקבע כי מכל מקום עניינה של הבקשה נטוע בנסיבותיהם הפרטיקולריות של הצדדים, ובכלל זאת בשאלות עובדתיות הנוגעות, בין השאר, לאומד דעתם במועד ההסכמה על הליך פירוק השיתוף. משכך, הבקשה אינה דורשת הכרעה בשאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. כמו כן התרשמתי שהתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינה דרושה כדי למנוע עיוות דין, בהתחשב בתוצאה המעשית המאוזנת אליה הגיע. משכך, הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת לקבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: בע"ם 8929/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (9.2.2021); בע"ם 6857/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (31.5.2023)).

15.סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאותיהם של המשיבים בסך 5,000 שקלים.