בע"מ 2642/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.2.2020 (עמ"ש 40280-07-19, השופטים ס' ג'יוסי ו- מ' דאוד והשופטת העמיתה ש' שטמר ). הבקשה הוגשה לצד בקשת רשות ערעור על פסק הדין. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיום 7.6.2019 (תלה"ם 38582-04-18, השופט נ' זיתוני ).

2.

המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר שנישאו באתיופיה ולהם שני ילדים משותפים קטינים. הם עלו לישראל בשנת 2015, נפרדו בשנת 2016, ולבסוף התגרשו לקראת סופה של שנת 2017.

3.

מקורה של הבקשה שבפני בהתדיינות בין הצדדים שנסבה על הדירה שרכשו במשותף בשנת 2015 (להלן: הדירה ). להשלמת התמונה יצוין כי עוד קודם לכן התנהלו הליכים בין הצדדים בענייני משמורת ומזונות, כמו גם בנוגע לטענות שעניינן אלימות שכתוצאה מהן אף הוצא צו מניעה זמני כנגד כניסת המשיב לדירה (ה"ט 24139-09-16, השופט נ' סילמן ). מבלי להידרש לפרטים, יצוין כי ביום 29.10.2017 נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין שחייב את המשיב בתשלומים בגין הוצאות ילדיו הקטינים. פסק הדין האריך את צו המניעה שניתן למשך תקופה מוגבלת של 45 יום נוספים בלבד "לשם צינון הרוחות" (תלה"ם 64308-11-16, השופט סילמן ), אך סוגיה זו אינה במוקד הדיון שבפנינו.

4.

מאז נפרדו הצדדים המבקשת נותרה להתגורר בדירה יחד עם שלושת ילדיה, ובהם שני ילדיהם המשותפים של הצדדים. נתון חשוב נוסף – שעומד במידה רבה במרכז המחלוקת – הוא שלשם רכישת הדירה נטלו הצדדים הלוואות, אחת מהן מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. הלוואה זו ניתנה במתכונת של "מענק מותנה", קרי הלוואה שמתגבשת לכדי מענק שאין חובה להשיבו לאחר 15 שנים של מגורים בדירה (להלן: המענק המותנה ).

5.

וכעת, להתדיינות שהולידה את הבקשה דנן. ביום 22.4.2018 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה תביעה שכוונה לחיובה של המבקשת בדמי שימוש ראויים בדירה המשותפת החל מיום גירושיהם. ביום 27.6.2018 הגישה אף המבקשת תביעה מצדה, שבה עתרה בעיקרו של דבר לפירוק השיתוף בדירה.

6.

במהלך הדיונים בתביעות ההדדיות התנגד המשיב לפירוק שיתוף בדירה וציין כי הוא מסכים לכך שהמבקשת תישאר לגור בדירה עם ילדיהם עד הגעתם לגיל 18. עם זאת, לבסוף הושגה בין הצדדים הסכמה לכך שפירוק השיתוף יבוצע כך שהמבקשת תרכוש את חלקו של המשיב בדירה.

7.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של המשיב לדמי שימוש והורה על פירוק השיתוף בדירה. בכל הנוגע לתביעתו של המשיב נקבע כי זו הוגשה בחוסר תום לב בהתחשב בהסכמתו הקודמת של המשיב למגורים של המבקשת בדירה, ובעובדה שנמנע עד אותה עת מהגשת תביעה לדמי שימוש באופן שיצר הסתמכות אצל המבקשת. בכל הנוגע לתביעתה של המבקשת, בית המשפט לענייני משפחה הורה על פירוק שיתוף על דרך של רכישת חלקו של המשיב על-ידה. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע בעניין זה כי אין להוסיף לחלקו של המשיב את מחצית המענק המותנה, מאחר שלא קיימת אפשרות להמירו לכסף לפני שיחלפו 15 השנים שהוגדרו כמועד להתגבשותו המלאה.

8.

המשיב הגיש ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי. בצד הערעור הוגשה גם בקשה לעכב את ביצועו בכל הנוגע להשלמת מכירתה של הדירה למבקשת, וביום 1.8.2019 נענה בית המשפט המחוזי לבקשה (השופטת ע' אטיאס ).

9.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב בחלקו. בכל הנוגע לתמורה שעל המבקשת לשלם בעד חלקו של המשיב בדירה נקבע כי אין להתחשב כלל בסכום המענק המותנה – לא להוסיף אותו לתמורה ולא להפחיתו ממנה. זאת, מאחר שאף אחד מהצדדים לא שילם עד כה דבר בעדו. בהתאם לכך, נקבע כי אם המבקשת אכן תרכוש את חלקו של המשיב בדירה יהא עליה לשלם לו את מחצית ערכה השמאי תוך הפחתה של ההלוואות שעדיין נותרו לחובת הצדדים, אך ללא המענק המותנה. בית המשפט המחוזי אף עמד על כך שהמענק הוא למעשה נטל על המבקשת במובן זה שאם לא תתגורר בדירה 15 שנים היא תישא בתשלומי המענק לבדה. בכל הנוגע לסוגיית דמי השימוש, קבע בית המשפט המחוזי כי מעת שהסכימו הצדדים לפירוק השיתוף בדירה (בשלב הסיכומים בבית המשפט לענייני משפחה), אין לראות עוד את המשיב כמי שוויתר על זכויותיו לעניין זה, ובהתאם לכך יש לפסוק לו דמי שימוש ראויים ממועד זה ועד לפירוק השיתוף בפועל, בניכוי דמי מדור בשיעור של 40%.

10.

בקשת עיכוב הביצוע שבפני, שהוגשה כזכור בד בבד עם בקשת רשות ערעור, נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשת רשות הערעור המבקשת טוענת, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט המחוזי שגה באופן החישוב של סכום התמורה שעל המבקשת להעביר למשיב במסגרת רכישת חלקו בדירה. לטענתה, בית המשפט המחוזי קבע למעשה דבר והיפוכו – מחד גיסא קבע כי המבקשת אינה צריכה לשלם למשיב את מחצית המענק, ומאידך גיסא קבע כי הסכום האמור יחושב באופן שלא יכלול כלל את המענק (קרי גם מבלי להפחיתו). עוד טוענת המבקשת כי לא היה מקום לחייבה בתשלום דמי שימוש למשיב, והיא נסמכת בעניין זה על נימוקיו של בית המשפט לענייני משפחה. מנגד, בתשובתו של המשיב מיום 6.5.2020 נטען כי דין הבקשה להידחות. בכל הנוגע לסוגיית המענק המותנה טוען המשיב כי פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי אינו פוגע במבקשת, שהרי אף הוא זכאי ליהנות ממחציתו. באשר לדמי השימוש הוא טוען כי עומדת לו זכות קניינית לקבלם, אף אם לא עמד על כך מראשית קיומם של ההליכים.

11.

בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע טוענת המבקשת כי מן הדין להיענות לה מאחר שהיא דלת הכנסות בעת הזו ועל כן זקוקה למימון חיצוני לצורך רכישת חלקו של המשיב בדירה. המבקשת טוענת כי השאלה מהו הסכום שעליה לגייס היא קריטית עבורה, וכי ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי כלשונו עשוי הלכה למעשה לייתר את ההכרעה בבקשת רשות הערעור. עוד טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו בהיר דיו ומעורר קשיים באשר ליישומו הקונקרטי ולהבנת הכלל בכל הנוגע למענק המותנה.

12.

מנגד טוען המשיב כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נכון לגופו, וכי במישור של מאזן הנוחות ניתן לקיים את פסק הדין באופן שיאפשר להשיב את המצב לקדמותו אף אם יוחלט לדון בבקשת רשות כבערעור ולקבל את הערעור. עוד טוען המשיב כי סיכויי בקשת רשות הערעור אינם גבוהים מאחר שהסתירה בפסק הדין לגביה טוענת המבקשת נובעת אך מהבנתה השגויה שלו. לבסוף נטען כי מצבו הכלכלי של המשיב הינו קשה והוא זקוק לתמורת חלקו בדירה לצורך קיומו הבסיסי.

13.

לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה כי יש מקום לעכב את ביצועו של פסק הדין. בפתח הדברים אומר כי לטעמי יש להעביר את התיק להמשך בירור בפני הרכב, בשים לב לזיקתו של המקרה למקרים אחרים שבהם מתעוררת השאלה של חלוקת הזכויות במענקים מותנים במצבים של גירושין.

14.

כידוע, השיקולים המנחים בקשות שעניינן עיכוב ביצוע הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו: בע"ם 6577/18 פלונית נ' המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים , פסקה 17 (9.10.2018); בע"ם 3440/19 פלונית נ' פלונית , פסקה 10 (30.5.2019)). אמנם, כאשר עסקינן בבקשה להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, הנטייה תהא שלא להורות על עיכוב הביצוע (ראו: ע"א 2730/13 פלוני נ' פלוני , פסקה 10 (30.5.2013); בע"ם 6373/14 פלוני נ' פלונית , פסקה 18 (28.9.2014)). אולם בענייננו אני סבורה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות להורות על עיכוב ביצוע כאמור. אכן, מוסכם על שני הצדדים כי יש מקום להתקדם עם פירוק השיתוף. אולם, על מנת שניתן יהיה לעשות כן, תידרש המבקשת להסדיר את הלוואותיה, ואני מייחסת משקל לכך שסכום ההלוואה שיהיה עליה לקחת אמור להיגזר מן ההכרעה בבקשת רשות הערעור.

15.

אשר על כן: אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהוגשה עליו. לצד זאת, בשים לב לאי-הבהירות שהמשך ההתדיינות מטילה על הצדדים אני מורה כי התיק יועבר לדיון בפני הרכב לא יאוחר ממחצית חודש אוגוסט 2020.

16.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.