בע"מ 2721/06 פלוני נ. פלוני

1.המשיבות הינן בנותיו הבגירות של המבקש, כולם בני העדה הנוצרית. ביום 29.6.00 ניתן פסק דין על דרך הפשרה אשר חייב את המבקש לשאת במזונותיהן של המשיבות בסך 3,500 ₪ ובמחצית תשלום הוצאות מיוחדות לצרכים רפואיים. ביום 29.9.02 ניתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה שהגישו המשיבות להגדלת סכום המזונות, ונקבע כי המבקש יחויב במזונות בסכום של 4,500 ₪. ביום 26.4.04 הגיש המבקש בקשה להפחתת סכום דמי המזונות. במועד זה היו שתי המשיבות בגירות.

2.בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת נ' מימון) קיבל את הבקשה בחלקה. בית המשפט סבר כי לאור הגדלת קצבת הנכות של המשיבות ראוי להפחית מסכום המזונות בו חייב המבקש 1,000 ₪. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי.

3.בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שפירא) דחה את הערעור. במהלך הערעור הועלתה הטענה על ידי המבקש כי הוא טעה והוטעה בהגשת ההליך, שכן למעשה מהגיען של בנותיו לגיל 18 נפסק תשלום המזונות באופן אוטומטי. לפיכך, טען, היה על המשיבות להגיש תביעה כנגדו ולהוכיחה. בית המשפט דחה את טענתו של המבקש כאילו טעה והוטעה, שכן המבקש היה מיוצג בכל ההליכים ואף מכתבי טענותיו ניתן ללמוד כי המבקש היה מודע לכך שחובת המזונות פוסקת בגיל הבגרות. בית המשפט אף קבע כי יש בטענותיו של המבקש משום חוסר תום לב דיוני. בית המשפט אף קבע כי התקיימותם של התנאים בסעיפים 4 ו-5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן: חוק המזונות ) אינה שנויה במחלוקת, מאחר שמדובר בבנות נכות בעלות ליקוי ראיה שאינן מסוגלות לדאוג לעצמן.

4.המבקש טוען כי הבקשה מעלה סוגיה משפטית מרכזית שעניינה פסיקת דמי מזונות לילדים בגירים. לטענתו, חובת ההורה במזונות נפסקת מעצמה בהגיע קטין לגיל בגירות, ולפיכך שגה בית המשפט קמא משקבע כי העובדה שהמבקש המשיך לשלם מזונות לבנותיו מטילה עליו חיוב במזונותיהן כבגירות. כמו כן סבור המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי הבקשה להפחתת מזונות שהוגשה על ידי המבקש יכולה להוות בסיס לחיוב המבקש במזונות בנותיו הבגירות. לטענתו, היה על הבנות להגיש תביעה חדשה ועצמאית לקבלת מזונות מעבר לגיל 18, בה היה עליהן להוכיח את התקיימות יסודות סעיף 5 לחוק המזונות.

5.דין הבקשה להידחות. סעיף 4(2) לחוק המזונות קובע כי אדם יהיה חייב במזונותיו של ילדיו הבגירים. התנאים לחיוב זה קבועים בסעיף 5 לחוק המזונות, והם נידונו בהרחבה בע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית , פ"ד מח(3) 461 (בהקשר של בגירים המשרתים בצבא סדיר). המבקש הגיש בקשה להפחתת מזונות, ולמעשה זהו הסעד שניתן לו על ידי הערכאות דלמטה. טענתו כי לא ידע את הדין בעניין מזונות מעל לגיל 18 וכי טעה והוטעה נדחתה. למעשה, בעצם הגשת תביעתו ניתן לראות משום ויתור על הטענה כי אין לחייבו כלל במזונות עבור המשיבות לאחר גיל 18. נראה כי המבקש שמודע היטב למצבן המיוחד של בנותיו, אשר דורש תמיכה מעבר לרגיל, ידע כי יחויב במזונות בנותיו גם מעבר לגיל 18, וכל שביקש היה להפחית את גובה המזונות. בכך יש משום הסכמה כי תנאי סעיף 4 ו-5 לחוק המזונות מתקיימים. אף מעבר לדרוש דנו הערכאות דלמטה בהתקיימות התנאים בסעיף זה, וקבעו כי הם מתקיימים. בנסיבותיו המיוחדות של עניין זה, אין ממש בטענות המבקש. מעבר לכך, הבקשה אף לא מעלה כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ומצדיקה דיון בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.