בע"מ 2732/16 בע"מ 2732/16

1.

המבקש והמשיבה הם הורים לקטינה כבת 12 ומחצה (להלן: הקטינה )

המתגוררת עם המשיבה. המבקש רואה את הקטינה מכוח הסדרי ראייה פעמיים בשבוע, ללא לינה. בין הצדדים ניטשה מחלוקת אשר לסכום שישלם המבקש עבור מזונות ומדור הקטינה. ביום 4.11.2015 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א' שמאי-כתב ) באופן חלקי את תביעת המשיבה אשר לסכום המזונות המבוקש על ידה. נקבע כי המבקש יישא במז ונות קטינה בסכום של 3,400 ש"ח לחודש הכוללים גם את הוצאות המדור (להלן: מזונות הבסיס ) . בנוסף, לאחר שקבע כי הכנסות המבקש גבוהות מהכנסות המשיבה, פסק בית המשפט כי המבקש יישא ב-2/3 מהוצאות החינוך וההוצאות החריגות של הקטינה ובכללן תשלום שכר לימוד; תשלומים נוספים לבית הספר; תשלום לוועד ההורים; תשלום עבור סל תרבות; תשלום עבור ספרי לימוד וטיולים במסגרת הלימודים; והוצאות חריגות נוספות שכוללות – בין היתר – שיעורי עזר; טיפול פסיכולוגי; קייטנה; והוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים. נקבע כי ביתרת הסכום עבור הוצאות אלו – קרי בשליש הנותר – תישא המשיבה.

2.

המבקש ערער על פסק דין זה. ביום 3.3.2016 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים מ' סובל , ב' גרינברגר

ו- ד' טפרברג ) את הערעור. בית המשפט עמד על כך שככלל היקפה של הביקורת השיפוטית של ערכאת ערעור על פסק דין בעניין מזונות היא מצומצמת, וזו תהא שמורה למקרים חריגים שבהם הסכום שנפסק חורג באופן משמעותי מצורכי הזכאי למזונות או מיכולתו של החייב. נקבע כי עניינו של המבקש אינו נופל בגדרי אמת המידה האמורה, וזאת על יסוד העובדה שלפיה – כעולה מפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה – הכנסת המבקש גבוהה מזו של המשיבה; וכי גם לאחר תשלום מזונות הבסיס נותר יחס ראוי בין ההכנסה הפנויה שעומדת לרשותו לבין ההכנסה הפנויה שעומדת לרשות המשיבה והקטינה, בשים לב לכך שהמשיבה היא שמטפלת בקטינה במשך מרבית שעות היום. עוד דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש שלפיה משעה שהוכח כי למשיבה יש נכס בבעלותה המניב לה הכנסה מדמי שכירות (להלן: הנכס )

לא קמה לה זכות לקבלת הוצאות מדור עבור הקטינה, וזאת מן הטעם שהטענה לא נטענה בכתבי הטענות של המבקש; ומן הטעם שבחישוב הכנסות המשיבה נלקחה בחשבון גם ההכנסה מדמי שכירות מהנכס.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נפלו שגיאות המחייבות את ביטולו. בין היתר, נטען כי לא ניתן לחייב את המבקש בהוצאות מדור עבור הקטינה שעה שלמשיבה יש נכס בבעלותה המניב לה הכנסות מדמי שכירות; כי סכום מזונות הבסיס שנפסקו לקטינה הוא גבוה מהמקובל ואינו מבוסס על תשתית עובדתית אשר להוצאותיה האמתיות של הקטינה; כי נוכח העובדה שהמשיבה היא בעלת אמצעים כלכליים יש לחייבה בתשלום חלק מההוצאות עבור מזונות הבסיס וזאת מכוח עקרון השוויון; וכי יש להתחשב בעובדה שהמשיבה מונעת מהמבקש קשר עם הקטינה. עוד נטען כי בית המשפט העריך ביתר את הכנסות המבקש ואת פוטנציאל ההשתכרות שלו ומנגד העריך בחסר את הכנסות המשיבה.

4.

לאחר שעיינתי

בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה אך במקרים שבהם עולה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982);

בע"ם 8915/15

פלוני נ' פלונית , פסקה ז' (27.1.2016) (להלן: עניין פלוני )). המקרה שלפניי אינו עונה על אמת המידה האמורה. טענות המבקש נטועות כולן בקביעות העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, שבית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בהן. בית המשפט לענייני משפחה בחן באופן מפורט ומנומק את יכולותיהם הכלכליות הן של המבקש הן של המשיבה, ועל יסוד בחינה זו קבע את חבות המבקש למזונות. כידוע, בעניין זה תעשה הביקורת השיפוטית במשורה, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" (עניין פלוני ,

שם ; בע"ם 395/16 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (5.4.2016)). בצד דברים אלה אזכיר את הכלל שלפיו פסיקת מזונות לעולם אינה סופית והדלת פתוחה לפני המבקש והמשיבה לפנות לבית המשפט לשינוי סכום המזונות שנקבע, ככל שיחול שינוי נסיבות רלוונטי (בע"ם 3432/09 פלוני נ' פלונית , פסקה י"ז (23.6.2009)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.