בע"מ 2752/09 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב), אשר דחה את בקשת רשות הערעור של המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ח' קיציס) אשר קבע כי אין מקום להורות למשיב להעביר כספים לידי המבקשת בטרם התקבלה חוות-דעת אקטואר בעניין.

2.

קיים קושי בהבנת מלוא התשתית העובדתית שבבסיס הבקשה, כיוון שלא צורפו כל ההחלטות הרלוונטיות של בתי המשפט דלמטה. כמו כן, המבקשת לא הייתה מיוצגת במסגרת הליך זה, דבר שהקשה על הבנת הבקשה. ככל שעולה מהמידע שנכלל בבקשה, המבקשת והמשיב נישאו זה לזו בשנת 1984, ונולדו להם ארבעה ילדים. בשנת 2004 עזב המשיב את בית המשפחה. בני הזוג מצויים כיום בהליכי גירושין, אך גרושיהם טרם אושרו. המשיב עתר לבית המשפט לענייני משפחה לפרוק שיתוף בדירת המגורים, תכולת הדירה, חשבון הבנק המשותף של הצדדים, והרכבים שבבעלותם. במסגרת התובענה הגיעו הצדדים להסדר פשרה כלשהו אשר קיבל תוקף של פסק דין. בשלב כלשהו מונה אקטואר לשם הערכת איזון המשאבים, אשר עבודתו טרם הושלמה.

המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לביצוע איזון

משאבים טרם סיום עבודתו של האקטואר. בית המשפט דחה את הבקשה בהנמקה שלא ניתן לחלק את הרכוש קודם לפקיעת הנישואין, מכוח סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: החוק ) לפיו המבקשת זכאית לקבלת מחצית מהרכוש מהשותף רק לאחר הסדרת הגט. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' ש' שילה). נוכח התיקון שפורסם באותה עת לסעיף 4 לחוק, סבר בית המשפט שיש מקום לבחון מחדש את החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבקשה. על כן, הורה בית המשפט על מחיקת הבקשה, וקבע כי המבקשת רשאית לעתור בשנית לבית המשפט בעניין זה.

בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשה נוספת לבית המשפט לענייני משפחה לביצוע איזון המשאבים. בקשה זו נדחתה גם כן כיוון שבית המשפט לא ראה מקום להורות למשיב להעביר כספים למבקשת טרם התקבלה חוות דעת אקטואר כל עוד שהמבקשת מסרבת להפקיד כתב הסכמה לקבלת גט. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה משבית המשפט לא השתכנע שדיון בעניין במסגרת הערעור על פסק הדין המלא ישפיע באופן ממשי על זכויות המבקשת, או יגרום לה לנזק של ממש. נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

במקביל, המשיב הגיש בקשה להפסקת עבודתו של האקטואר אשר נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה אשר הורה על המשך עבודת האקטואר.

3.

בבקשת רשות הערעור שבפניי טוענת המבקשת

כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לדחיית הדיון בבקשתה למועד הדיון בערעור על פסק הדין אינו בעל השלכות מזיקות ממשיות. המבקשת פורטת את קשייה הכלכליים, אשר לטענתה נגרם לה עקב חוסר תום ליבו של המשיב מעת הפרוד בין בני הזוג. עוד נטען כי בכדי לשקם את חייה, המבקשת נדרשת לכספים המיועדים לה במסגרת איזון המשאבים, אשר מוקפאים עד להגשת חוות דעתו של האקטואר.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות דלמטה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי בית משפט זה לא יענה לבקשה למתן רשות ערעור, אלא במקרים המעלים שאלה משפטית או עקרונית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הטענות אותן העלתה המבקשת נוגעות באופן בלעדי לנסיבותיה האישיות, מבלי שהועלו כל שאלות משפטיות רחבות. על כן, המקרה נשוא הבקשה אינו עומד בקריטריונים לעיל, ואינו מעלה כל סוגיות משפטיות החורגות מגבולות הסכסוך הנקודתי בין הצדדים שלא הוכרעו בעבר על ידי בית משפט זה.

כמו כן, המבקשת לא העלתה בבקשתה כל הנמקה בעניין סירובה להפקיד את כתב ההסכמה לקבלת גט, בכדי שבית משפט זה יוכל לבחון את סבירותו של ההסבר, או כל טענה מהותית בעניין סבירות עבודתו של האקטואר. כמובן שאם סבורה המבקשת כי משך עבודתו של האקטואר על חוות דעתו אינו מידתי, ביכולתה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בכדי שיוודא שחוות הדעת מוגשת תוך זמן סביר.

5.

משכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות בתי המשפט דלמטה אשר מלווים את הסכסוך בין בני הזוג שנים רבות, וחשופים לכל הנתונים הדרושים בכדי לאזן בין האינטרסים של הצדדים ולהבטיח כי הנזק אינו נופל על צד אחד באופן בלתי סביר.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.