פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
2765/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין) ברמ"ש 4184-10-15
מיום 28.12.2015
בשם המבקשת:
עו"ד לילך זריהן
החלטה
1.
המבקשת והמשיב היו נשואים במשך כ-11 שנים ולהם שתי בנות קטינות (להלן: הקטינות ) . ביום 22.9.2014 – בתום הליך ליישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד (להלן: הליך יישוב הסכסוך )
– חתמו הצדדים על הסכם גירושין (להלן: ההסכם )
שהסדיר באופן מפורט את כלל העניינים הנוגעים לגירושין, ובכלל זה את הסדרי המשמורת והראיה; והסדרי מזונות הקטינות. ביום 30.9.2014 אישר בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' סגנית הנשיא א' אשקלוני ) את ההסכם (להלן: פסק הדין בעניין ההסכם ). בסמוך לכך, התגרשו הצדדים בבית הדין הרבני.
2.
ביום 26.4.2015 הגישו הקטינות באמצעות המבקשת תביעה ל"מזונות קטינים ומדור שקט ושלו" (להלן: תביעת המזונות ). נטען כי המבקשת נתנה הסכמתה להסכם – שבמסגרתו הסכימה שהמשיב ישלם מזונות מינימאליים בלבד – בשל רצונה להתגרש מהמשיב במהירות; וכי ממילא ההסכם אינו מחייב את הקטינות. המבקש הגיש בקשה לסילוק על הסף, בטענה כי מדובר בתביעה להגדלת מזונות במסווה של תביעה עצמאית. ביום 12.7.2015 דחה בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופטת ע' גיא ) את הבקשה. נקבע כי "לא ניתן לקבוע בוודאות מוחלטת כי ההסכם משרת את טובת הקטינות", זאת על יסוד העובדה שההסכם אינו כולל הוצאות רבות בתחום החינוך, מלבד הוצאות גן; ולאור עבודת האם במשמרות כאחות בית חולים המחייבת אותה בתשלומי מטפלת. על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. ביום 28.12.2015 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין ) את הבקשה, בהתאם לסמכותו מכוח תקנות 407 ו-410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ,
דן בה כבערעור וקיבל את הערעור. נפסק כי פסק הדין בעניין ההסכם מחייב את הקטינות; וכי לא עומדת להן זכות להגשת תביעה עצמאית. בית המשפט דחה את טענת המבקשת, שלפיה הקביעות שהושגו במסגרת הליך יישוב הסכסוך, אינן מחייבות את הקטינות; וקבע כי אין אינדיקציה לכך שבית המשפט לענייני משפחה שאישר את ההסכם לא נתן דעתו לשאלת המזונות. עוד נקבע כי לא ניתן לומר שהקטינות קופחו "קיפוח קיצוני" במסגרת ההסכם. בנוסף, חויבה המבקשת בהוצאות בסכום של 10,000 ש"ח.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו שגיאות יסודיות בעניין הקביעה שלפיה התקיים דיון ממצה בשאלת המזונות במסגרת הליך יישוב הסכסוך; הקביעה כי בית המשפט לענייני משפחה נתן דעתו לשאלת המזונות; והקביעה שלפיה ההסכם אינו מקפח את הקטינות.
ביום 4.4.2016 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה שלפניי, זאת מן הטעם שסיכוייה טובים; ולאור ההשלכות הכלכליות הכבדות שיגרמו לה אם תמומש החלטת בית המשפט המחוזי אשר לחיובה בהוצאות בסכום של 10,000 ש"ח.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה רק במקרים שבהם עולה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"ם 722/15 פלונית נ' פלונית , פסקה 5 (12.4.2015)).
המקרה שלפניי אינו בא בקהלם של המקרים האמורים. השאלה אי מתי תוכר תביעה עצמאית של קטינים שהוגשה על רקע הסכם גירושין כולל שערכו הוריהם נדונה והוכרעה בעניין פלוני ( בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים
(7.2.2013) (להלן: עניין פלוני )). חרף ההבחנות בעמדות שופטי ההרכב, נקבע כי יש להעדיף את המבחן המהותי , הבוחן אם התקיים דיון מהותי בשאלת מזונות הקטינים עובר לאישור הסכם הגירושין (וראו אך לאחרונה, בע"ם 6295/15 פלונית נ' פלוני , פסקה י"ח (25.10.2015)). החלטת בית המשפט המחוזי בעניין שלפניי מיישמת את ההלכה שנקבעה בעניין פלוני והיא נטועה בדל"ת אמות המקרה הפרטני שבין הצדדים. משכך, לא ראיתי מקום ליתן רשות לבירור נוסף של הבקשה לפני ערכאה זו.
בצד דברים אלה, אזכיר את אשר נקבע בפסיקתנו לא אחת, כי הדלת פתוחה לפני המבקשת והקטינות להגיש תביעה להגדלת המזונות, היה ובבוא היום יחול שינוי נסיבות רלוונטי (בע"ם 3432/09 פלוני נ' פלונית , פסקה י"ז (23.6.2009)).
הב קשה נדחית אפוא ומאליה מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע רכיב ההוצאות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום
,
כ"ה באדר ב
התשע"ו (4.4.2016).
ש
ו פ ט