בע"מ 2799/20 פלוני נ. עו"ס חוק נוער בית שמש - מר אליחי טולדנו

1.

במסגרת תביעת נזקקות בעניין בנם של המבקשים, קטין כבן שנתיים, הורה בית המשפט לענייני משפחה על הוצאתו ממשמורת המבקשים לשם הכנסתו למשפחת אומנה. בתוך יומיים הועבר הקטין למשפחת אומנה, ובסמוך לכך הגישו המבקשים ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובקשה למתן סעד זמני בדמות החזרת הקטין למשמורת הוריו עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני, ומכאן הבקשה הנוכחית למתן רשות ערעור. הכרעת בית המשפט המחוזי בבקשה לסעד הזמני התבססה על קביעתו כי טובת הקטין תומכת בדחיית הבקשה, בעיקר לנוכח טענות גורמי הרווחה והאפוטרופסית לדין בדבר הפגיעה בקטין, והעובדה ששני אחים גדולים של הקטין הוצאו אף הם מידי המבקשים למשפחות אומנה.

2.

נאמר כבר עתה כי מכתבי הטענות של הצדדים ומן הסעדים שהתבקשו בבקשה למתן רשות ערעור, עלה כי לפחות חלק מן הצדדים סבור שהחלטת בית המשפט המחוזי היא בגדר הכרעה סופית של הערעור עצמו, ולא בהכרעת הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בנסיבות אלה ביקשתי את התייחסות הצדדים והאפוטרופסית לדין לסוגיה. בהתייחסותו טען המשיב כי "על אף שכב' בית המשפט המחוזי הגדיר את החלטתו כ'החלטה בבקשה לסעד זמני במסגרת ערעור', למעשה, מדובר בהכרעה בערעור גופו". דא עקא, וכפי שטענו גם המבקשים והאפוטרופסית, בהחלטת בית המשפט המחוזי הודגש מספר פעמים – בראשיתה, באמצעיתה ובסופה – כי מדובר בהכרעת הבקשה למתן סעד זמני בלבד. נוסיף כי כותרת ההחלטה היא "החלטה", ולא "פסק דין". אין אפוא מקום להתייחס להחלטה כפסק דין סופי בהליך, בניגוד לדבריו המפורשים של בית המשפט המחוזי עצמו. ומכאן לגוף הטענות.

לטענת המבקשים, נפלו בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה – ובהמשך לכך בהחלטת בית המשפט המחוזי – מספר פגמים משמעותיים. נטען כי בית המשפט לענייני משפחה קבע קביעות עובדתיות שגויות, לפיהן המבקשים לא שיתפו פעולה עם גורמי הרווחה, או ביחס לפגיעה התפתחותית בקטין. עוד נטען כי המבקש לא נכח בדיון שנערך בבית המשפט לענייני משפחה, כי לא נערכו בירור עובדתי מקיף והליך הוכחות, וכי הוצאת הקטין ממשמורת הוריו נעשתה באופן שלא התבקש אפילו על ידי גורמי הרווחה. מנגד, המשיב והאפוטרופסית לדין חולקים על טענות המבקשים לגופן, ואף צירפו חוות דעת בדבר השתלבותו של הקטין במשפחת האומנה.

3.

כאמור, עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה לסעד זמני. בכגון דא, כידוע, כרוחב מתחם שיקול הדעת של הערכאה המבררת – ובענייננו הערכאה הערעורית שלא שינתה מקביעות הערכאה המבררת – כך מצומצם שיקול הדעת בבקשה למתן רשות ערעור. אכן, בהליכים מסוג זה, שבהם מוצא קטין ממשמורת הוריו, יש מקום להידרש ביד רחבה יותר לבחינת הטענות לגופן; ברם, בענייננו לא עולה כי יש הצדקה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

שני הנתונים המרכזיים שאותם יש לבחון בבקשה למתן סעד זמני הם סיכויי ההליך ומאזן הנוחות. הייחוד בשיקול של מאזן הנוחות בהליכים מעין אלה הוא הבחינה מנקודת המבט של טובת הקטין. ביחס לכך, הקטין נמסר זה מכבר למשפחת האומנה. מהחומר שצירפו הצדדים עולה כי בעת ששהה במשמורת הוריו התגלעו קשיים שונים, שפורטו בהרחבה בחוות הדעת שהוגשו בהליכים קמא. אין צורך להכריע במסגרת זו אם קשיים אלה מצדיקים את הוצאת הקטין ממשמורת הוריו, או שראוי להעדיף פתרונות אחרים; הכרעה זו שמורה להליך המרכזי. ואולם תהא ההכרעה אשר תהא, לא ניתן להתעלם ממשקלם של הקשיים שהוצגו בחוות הדעת במסגרת בחינת מאזן הנוחות והנזק. כך, על אחת כמה וכמה עת עסקינן בטובת הקטין, כפי שציין אף בית המשפט המחוזי. בד בבד, הוצגה חוות דעת לעניין השתלבותו של הקטין במשפחת האומנה. נראה כי בגדרי מאזן הנוחות, אין הצדקה להוציא עד להכרעה בערעור את הקטין ממקום שהותו, תוך טלטול עולמו פעם נוספת אחת לפחות, אם לא יותר מכך. אשר לסיכויי ההליך – אלה אינם מצדיקים את קבלת הבקשה כשלעצמם. די אם נאמר כי הכרעת בית המשפט לענייני משפחה מנומקת, וקביעותיו העובדתיות נטועות בחומר הראיות שהוצג. כמובן, זאת מנקודת המבט של בקשה לסעד זמני, ומבלי לטעת מסמרות – לכאן או לכאן – לגופה של הכרעה.

אכן, עת עסקינן בקטינים בהליכי נזקקות או אימוץ, סד הזמנים חשוב שבעתיים. נראה כי כאן המענה הראוי לדחיפות ההליכים היא מתן קדימות להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי, וניתן לצפות כי כך ייעשה.

4.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.